שקר הסטטיסטיקה של ההרוגים ותאונות הדרכים

בוחן תאונות דרכים...

[בתמונה: חקירת תאונת דרכים ב- Houston Police בשנת 1934; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Bill Staney לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

סטטיסטיקת תאונות הדרכים היא עונש גרוע לא פחות מעונש הסטטיסטיקה הפלילית, הן עבור האזרחים, והן עבור המשטרה והדרג הממונה עליה...

שני מרכיבים לסטטיסטיקה המשטרתית בתחום הזה: כמות נפגעים וכמות תאונות הדרכים לסוגיהן. שתי התופעות הללו הן מחזוריות (עולות ויורדות). תרומת המשטרה למרכיב הראשון אפסית ולשני מעטה, ובשניהם, היא תלוית מקום והקשר. מחקרים בעולם המערבי מאוחדים בקביעה, כי הירידה במספר הרוגי תאונות הדרכים נובעת משני גורמים עיקריים: שיפורים משמעותיים בתשתיות; ובבטיחות כלי הרכב. בגינם חווה העולם המערבי מגמת ירידה בינלאומית לאורך העשור הראשון של המילניום.

מה משמעות הנתון של מספר הרוגים בתאונות דרכים לעבודת המשטרה? בדצמבר 2008 הידרדר אוטובוס תיירים בדרך משדה התעופה עובדה לאילת והתהפך. בבת אחת, לקראת סוף השנה, קפצה סטטיסטיקת ההרוגים לשמים: ברגע נמהר אחד   נהרגו 24 בני אדם ועוד 33 נפצעו... מה זה רלוונטי לעבודה משטרתית של שנה בתחום התנועה? איזה מסקנות על עבודת משטרה ניתן להפיק מאסון נקודתי כזה, או אסונות דומים כמו התהפכות רכבת למשל?

את העובדה הזו יודע כל שוטר וכל קצין במשטרה. ואם איננו יודע, משהו לקוי מאוד בעמוד השדרה המקצועי שלו. אבל עמוד השדרה הזה מכופף עוד יותר כאשר המערכת מוותרת על היושרה המקצועית שלה וכשם שנטלה אחריות על הירידה בפשיעה, גם פה היא התהדרה בנוצות לא לה, והזדרזה ליטול אחריות על הירידה המתמשכת הכללית בתאונות הדרכים.

מי שוויתר, גם הוא, על עמוד השדרה המקצועי שלו היו העיתונאים, ש"אכלו" באהבה את הלוקש, כי הוא משרת אותם. כך יכול היה יניב קובוביץ בהארץ לחלק ציונים לראשי אגף התנועה בעבר לפי יכולתם "לשמור על הנתונים". קובוביץ גם סיפר לנו כי בעקבות העליה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים בארבע השנים האחרונות, הקים המפכ"ל אלשיך ועדה לבחינת האפקטיביות של אגף התנועה במתכונתו הנוכחית. קובוביץ גילה לאוזננו כי "בעקבות נתוני ההרוגים בכבישים הבין אלשיך כי אגף התנועה אינו מספק את האכיפה והביטחון הדרושים (קובוביץ, 2016).

החטא הקדמון מתחיל בהגדרת הייעוד של אגף התנועה (שהסתנוור מהכסף שזרם אליו מחוץ לתקציב המשטרה ושכח את ייעודו האמתי): באתר האינטרנט של אגף התנועה מופיע הנוסח הבא: “אגף התנועה אחראי לאכיפת חוקי התעבורה ומניעת תאונות הדרכים בישראל. האגף מהווה את הזרוע המבצעת וחוד החנית של המלחמה בקטל בדרכים". הרי לכם מלחמה: הכלי הוא דוחות התנועה (למרות שהוכח במחקרים שוב ושוב שהגורם המשטרתי העיקרי שמשפיע על תאונות הוא בולטות הניידות על הכביש); האובייקט שבו נלחמים הוא האזרח הנורמטיבי משלם המסים שמממן את הפעילות הזאת.

אם הייתה המשטרה מקבלת את סכומי הדוחות שהיא גובה מילא. אבל הכסף עובר כולו לאוצר, בעוד המשטרה נכווית שוב ושוב במפגשים בעייתיים עם אזרחים שפוגעים במידת האמון שניתן בה עוד ועוד... המפקדעם מנסים אמנם לסייג את האכיפה ל"עבירות מועדפות", אבל התוצאה בעייתית מאוד. תשאלו את האזרחים!

אם היו השוטרים משקיעים באתיקה המקצועית שלהם, אם היו שואלים את עצמם לשם מה ובשביל מי הם קיימים, הם היו מגלים לבד את הסתירה בין ייעודם למעשיהם. תפקידה של משטרה הוא לשמור על סדר החיים הקיים. משמע, עליה לתת שירות לאזרחים בכבישים, לשחרר עומסים ולהגן על הנהגים מפני "נהגים בריונים", המבצעים בריונות כביש! "המבחן של הצורך בשליפת פנקס הדוחות הוא שכשעצרת בריון. אז, כל הנהגים בסביבה מסמנים לך וי". כמה זה קורה?

אזרחים לא צריכים לפחד מהשוטר. הם צריכים לכבד אותו. האם הם מכבדים את שוטרי התנועה? למה לא?

המשטרה אינה היחידה שעיוותה סטטיסטיקה לצרכיה. הצטרף אליה, בימים הטובים, גם השר הממונה (שר התחבורה ישראל כץ). טוב, לפוליטיקאים מותר, אבל לאנשי מקצוע? ...

הבעיה היא שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, ומה שיורד סופו לעלות. ואכן, בתום החגיגות "שינתה הרוח את כיוונה", והתאונות החלו לעלות, ומי שנטל אחריות על הירידה קיבל בעקיפין אחריות על העליה שבעקבותיה...

כשהסטטיסטיקה עולה חוטפים כולם. השר כץ חטף בתקשורת על כך שמאז שעלתה כמות ההרוגים נאלם קולו, והעיתונאים מקוננים עתה על גורלו של אגף התנועה, ומתמסרים לספינים של בעלי עניין מתוך המערכת שמספרים, שאם רק היו נותנים להם לאכוף מספיק עבירות תנועה... (על דוגמה אישית אין כמובן מה לדבר, ובנושא העבירות שמבצעים רכבי משטרה נטפל בהזדמנות אחרת...).אכיפה

[צילום: מתוך אתר המשטרה, ללא אזכור שם הצלם]

האמת היא שמעבר לספינים ולוועדה שמינה המפכ"ל אלשיך, אגף התנועה הוא אגף חשוב שנגוע בהרבה פחות מחלות מהמחוזות הוותיקים ממנו, ושיש לו פוטנציאל משמעותי להיות אפקטיבי, אם רק יבין מה ייעודו ויהיה לו עמוד השדרה המקצועי להסביר זאת לבעליו האמתיים - הציבור - (וגם לתקשורת).

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “שקר הסטטיסטיקה של ההרוגים ותאונות הדרכים

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: מכסות בדוחות תנועה - השקר הלבן שלא נגמר... - ייצור ידע

  2. Pingback: כשהאמצעי הופך למטרה: הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית - ייצור ידע

  3. Pingback: מכסות בדוחות תנועה: השקר הלבן שלא נגמר... - ייצור ידע

  4. Pingback: האם בשורת השינוי במשטרה תגיע דווקא מאגף התנועה? - ייצור ידע

  5. Pingback: שקר מצלמות המהירות - משטרה מחפשת אליבי - ייצור ידע

  6. מישאל עידן:
    מאז ומתמיד הסטטיסטיקה הייתה משחק בידי יוצריה,היטב להסביר זאת מרצה לפני עשרות שנים כשהביא את הדוגמא הבאה : בחדר אחד יש 9 נשים ואחת מהן בהריון.לפי הסטטיסטיקה (תלוי בהגדרה) שממוצע הנשים בחדר הן בחודש הראשון להריונן או שאחת מתוך 9 היא בהריון.מה שהסתתר מאחרי הקמת אגף התנועה זה להפוך אותו לקופה רושמת על חשבון הנהג הנורמטיבי.כמי שפסל רישיונות נהגים בגין תאונות דרכים (לפני שהסמכויות הועברו לאגף התנועה בלבד) אני יכול להעיד שרוב הנהגים היו אנשים נורמטיווים וחלקם אף ללא עבר תעבורתי,גם היום כאשר אני משוחח עם בוחנים (עדיין יש לי "קשרים") הם מאשרים זאת.אגף צריך להצדיק את קיומו זאת בעיקר בגלל שהוא מתוקצב על ידי גורמים בעלי אינטרסים שונים מחוץ למשטרה מחוייב בעיקר לנותני החסות יותר מאשר למדיניות המשטרה.פעם ניידות התנועה נפרסו לצרכי מניעה,היום חלקן "אורב" לצרכי דוחות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.