[הצילום: תמונת מסך. אתר חדשות 2, מאקו]
[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
סיפור המעשה: ב- 17 בפברואר 2016 פורסמה כתבה בחדשות ערוץ 2, החושפת כי סגן ניצב מאיר נמיר, קצין משטרה מוערך שמשמש בתפקיד הרגיש של מפקד יס"מ ירושלים. מתבטא בחופשיות ובחריפות כלפי שופטים, שרים, חברי כנסת, מפלגות ואנשי תקשורת. למשל:
- על חבר הכנסת אחמד טיבי כתב: "איש קטן, תעמולן צבוע. אותי יותר מפליא איך הוא יושב בכנסת ישראל".
- על שדרן הרדיו רזי ברקאי: "זבל, חלאה".
- על שרת החוץ של האיחוד האירופי מוגריני: "הזבל הזאת כמו נאצית שונאת ישראל".
אציין כי השוטר בדף הפייסבוק לא מזוהה מאיר נמיר כקצין משטרה, ולא מביע את עמדתו ככזה (ככל שניתן בכלל ליצור הפרדה כזו…).
שיתפתי את הכתבה בפייסבוק, מתוך שסברתי שאין מחלוקת שמדובר במעשה שלא יעשה מצד קצין משטרה, בוודאי כזה שאמור לפגוש במסגרת עבודתו את האנשים שעליהם הוא מתבטא. אולם, עו"ד יאיר רגב - אדם שאני מוקיר ומכבד - ראה במקרה הזדמנות לראות גם את הפן האחר. כך קיבלנו סוגיה מרתקת באתיקה ששווה לדון עליה ולשמר אותה בזיכרון הארגוני של משטרת ישראל.
ברשותכם, אעביר לכאן גם את הדיון המרתק שקיימנו בפייסבוק בסוגיה זו.
עו"ד יאיר רגב: הצד השני של המטבע
ברצוני ללמד על סנ"ץ מאיר נמיר קצת סניגוריה...
ראשית, אף שוטר אינו מסוגל להיות ניטרלי, גם אם יתאמץ. עמדותיו מגולמות בפעולותיו, בין אם בגלוי או בסמוי.
בנושאים מסוימים, רובנו רוצים שהשוטרים יביעו עמדה נחרצת וברורה, גם כשהדיון הוא פוליטי, למשל בסוגיות של מגדר ושוויון בין המינים, או בסוגיות של צדק חברתי. נושאים אלו אינם פחות פוליטיים מאחרים, אך הבעת עמדה לגביהם היא חלק מהמצפן הערכי שאנו מצפים שהשוטרים יהוו כלפי הציבור.
ככלל, הדיון בסוגיית חופש הביטוי הפוליטי של שוטרים במרחב הפרטי שלהם מחייב לבחון את הנושא בכמה היבטים מרכזיים, ביניהם:
- חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ציבור בכלל;
- זכותו של שוטר להביע עמדה פוליטית בפני הציבור ובמרחב האישי והפרטי שלו
וכד'.
עיקרון חופש הביטוי נחשב כ"ציפור הנפש של הדמוקרטיה". "השמעת הדעות החופשית והחלפת הדעות הבלתי מוגבלת בין איש לרעהו, הן בגדר תנאי שאין בלעדיו לקיומו של המשטר המדיני והחברתי, בו יכול האזרח לשקול, תוך לימוד הנתונים וללא מורא, מה דרוש, לפי מיטב הבנתו, למען טובתם ורווחתם של הכלל ושל הפרט, ואיך יובטח קיומם של המשטר הדמוקרטי ושל המסגרת המדינית, אשר בתוכה הוא פועל".
רבים סבורים שלערך זה יש מעמד חוקתי בישראל מכוחו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך יש להדגיש שחופש הביטוי הוכר על-ידי בית המשפט העליון כערך-על שנים רבות לפני שנחקק חוק-היסוד.
ואולם, חופש הביטוי איננו ערך מוחלט, ובשל כך הוא ייסוג לעתים מפני ערכים אחרים, ככבוד האדם, תקנת הציבור וביטחון המדינה. מן ההיבט של אמון הציבור בשירות הציבורי עולה הטענה, ש"עובד הציבור צריך לשמור בעיני הציבור על תדמית ניטראלית, שאינה משועבדת להשקפה פוליטית מוגדרת. נזקק אליו הציבור כולו, על כל זרמיו וגווניו, ולא רק אלה המזדהים עם השקפותיו. ואם הוא נוטל חלק בוויכוחים פוליטיים פומביים...נוצר הסיכון, שחלק מן הציבור לא יראה בו עובד של הכלל שהוא נטול פניות, אלא את מי שמשרת רק השקפה פוליטית מוגדרת או אך מסגרת פוליטית מסוימת...".
ואולם, יש הטוענים שבשל מעמדו של עיקרון חופש הביטוי, והקושי להבהיר את המצבים שבהם הביטוי הפוליטי יפגע בתפקודו של השירות הציבורי, יש לצמצם את ההגבלה על חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ציבור לביטויים שיש בהם ביקורת פומבית על מדיניות המשרד שבו האדם עובד, ואף זאת, רק כאשר יש בביקורת כדי לסכל את ביצוע תפקידו.
פסק הדין המנחה לעניין חופש הביטוי הפוליטי של עובדי מדינה ככלל הוא פסק הדין בעניין ספירו, שבו נקבע, שאין מגבילים את חופש הביטוי של עובד המדינה אלא אם "נוצרת ודאות קרובה של נזק או של פגיעה בשירות הציבורי או באינטרסים אשר אותם הוא משרת".
סוגיית חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ההוראה נדונה לראשונה בראשית שנות החמישים, בעתירתו הידועה של ד"ר ישראל (שייב) אלדד נגד החלטת שר הביטחון, דוד בן גוריון, למנוע את העסקתו של אלדד כמורה, מן הטעם שלפי טענת שר הביטחון (שלא הוכחה), אלדד הטיף לעשות שימוש בנשק נגד צה"ל וממשלת ישראל, כל אימת שהדבר נראה בעיניו.
ולגבי הסגנון של האמירות ומידת הבוטות שלהן, זה כבר עניין של נימוסין והליכות...
[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]
אלמוני:
רוב מהומה על לא מאומה… מה שנכתב בדף הפייסבוק, היה נאמר פעם על כוס קפה, או בסלון עם חברים, ושוטרים אמרו דברים כאלה ואחרים, אך כאשר הגיעו לעבודה היתה הפרדה ומילאו תפקידם גם כאשר הפעולה היתה נגד מצפונם. [כגון פיזור הפגנות של עניים נגד ייקור המחירים, כאשר גם השוטרים עצמם נחשבו אז כבעלי סטטוס דומה] כל אחד מאיתנו יכול להיזכר במקרים רבים ובהפגנות קשות בהן רגשותינו האישיים נדחקו הצידה מפני ביצוע המשימה ללא פשרות. אז מה יש לנו כאן ? חטטנות מבישה בפרטיותו של אדם, כגון אלו המציצים לחדר מיטות כאשר בני זוג שכחו חלון פתוח.. כל מה שאני רואה כאן הוא חרפת התקשורת. כמי שמכיר את נמיר אין לי ספק שדיעותיו ותחושותיו יוסטו הצידה בבואו לבצע משימה גם אם היא נוגדת את תחושותיו וערכיו. זה כוחו של שוטר. נכתב אישית כי מי אנו שנסמוך על התקשורת ?
הבעיה לטעמי היא לא מה הוא יעשה אלא מה אנשים יחשבו שהוא עתיד לעשות…
אלמוני:
יפה אמרת. מה שמרגיז זה השטחיות של התקשורת שההיבט הזה אינו עולה.
בדר אלסייד:
לא להגזים
אהרון מרציאנו:
עזבו אם מותר או אסור לו להביע עמדה. אני יותר מתייחס לסגנון לשפה הגסה והרדודה בה מעדיף קצין משטרה להשתמש.וחושש שמא זוהי הרמה של קציני המשטרה במדינת ישראל.
מישאל עידן:
התשובה היא לא והוא אינו מייצג את קציני המשטרה.שרתתי בגוף הזה למעלה מ – 27 שנים ואיש לא יכול היה לנחש מה היו הדעות הפוליטיות שלי.שלא לדבר על סגנוטן הדיבור.
עו"ד פיני פישלר:
אשקורי. דובר חדש.
אבי מינקובסקי:
התבלבל….לא בדיוק…למעשה צמח בתוך ערוגות האי סובלנות וההקצנה האידאולוגית….ראה אפילו כאן דוברי ומגבי פעולות לאומניות זוכים לעדנה…תופעת "לה פמילייה" זוכה לעדנה….כמו שטוענים המומחים כי את אינתיפאדת הבודדים אוחזי הסכינים חוללה פייסבוק וגורמי מדייה אחרים…כך גם התפשטה הסכמה בלייקים ובתגובות להתלהמות וקיצוניות…בין המוני השוטרים והמפקדים ובכלל בקרב המון ישראלים,עד כדי חשיבת קצה מעוותת של "מי ישווה ומי ידמה לנו" ….נוצרה מעין אלטרנטיבה לאינדוקטרינציה הארגונית של פקודות .נהלים ,הנחיות והסברים בשיח אלטרנטיבי הסוחף המונים…מבחינה זו הרשתות החברתיות מחברות אלמנטים מסוכנים לעורק ראשי של שלהוב ודה הומניזציה לכל מי שלא איתי…..ולכן על פיקוד המשטרה לבחון באופן בהול את תפיסת המציאות של פקודיו…שכן ערכי הקוד האתי החדש מונחלים דרך ראיית עולמו של הקצין הזה ,סטטוסיו ודומיו….אין פלא לפיכך ששוטריו עצרו לפני יממה את כתב(שומו שמיים) של עיתון "הוושינגטון פוסט" "וויליאם בות' ונושא כליו…בתחילה חשבתי כי השכלתם הנרחבת שבשה את דעתם …שמא מן הסתם חשבו כי את רוצח הנשיא "לינקולן" לכדו….מאחר ושם משפחתו של הכתב תואם את המצב….אגב שמו של המתנקש ההוא היה : "ג'ון וילקוקס בות'…." לאחר דקות תפסתי כי שוטרינו ראו לפניהם עוכר ישראל ועושה צרות….וככל הנראה פעל בקרבם מנגנון חליפי למרות האימון וההנחיות…..נראה כי מנגנון הזיהוי בין עמית או טורפת השתבש עקב השיח וההסתה אשר מקובלת ברשת…
יוסי כהן:
תפסיקו להיות יפיי נפש המדינה דמוקרטית יש חופש ביטוי הוא לא הצטלם במדים והביע את דעתו ברבים ולא הזדהה כאיש משטרה זו דעתו נקודה.
איקה ברכה:
דברי עו"ד יאיר רגב חשובים. הזכות לחופש הביטוי היא זכות בסיסית טבעית. הנושא אינו נדון מספיק בשיח החברתי והרבה אנשים לא מבינים איפה עובר אותו הקו שיכול להפוך את חופש הביטוי לפגיעה בזכותו של האחר.
רק אוסיף לפסקה הראשונה שלך, שהעיסוק של נמיר במשך שנים רבות בקו העימות כיס״מניק, גם כן תרם לעיצוב דעותיו. הייתי מרחיקה ואומרת שיכול גם להשפיע על סגנון התבטאויותיו.
יאיר רגב:
את צודקת מאוד איקה
רוני שירקי:
חברים יקרים האדם הזה הוא יחיד סגולה איש צדיק ומקצועי ברמות אחרות לגמריי. בזכותו כל שבוע נמנעים פיגועים למשל, אז בבקשה לפרגן לו … ואם הוא אמר משהו שלא נוח לערב רב לשמוע זה אומר הרבה דברים
גיל רונן:
העמוד שלו עדיין גלוי, אגב
גיל רונן:
נראה לי שהוא חשב שרק החברים שלו רואים את זה
עופר אשקורי:
פיני יקירי…השוטר הנ"ל לא מביע את עמדתו כקצין משטרה…אם תכנס לדף הפייסבוק שלו תיווכח שאין שום סממן ששמזהה אותחו בדף הבית שלו כקצין משטרה!!!!!!!!!!!!!!!….מישהו מנסה לעשות על סנ"צ נמיר כיפה אדומה……
הילה ארליך:
עופר,לא הבנתי מה זה אומר שהוא לא מביע עמדה כקצין משטרה….הוא קצין משטרה!!!
איך הוא יכול להיות קצין משטרה בפועל ולא להגיב כקצין משטרה ( אגב בלי קשר לדעותיו)?
מישאל עידן:
כן כשהוא הולך הביתה הוא מפקיד את תעודת השוטר שלו ולא חלה עליו החובה של שוטר 24 שעות ביממה.
עופר, ואם היית מהגר סודני למשל שמגיע לשופט למשפט ומגלה שיש לשופט דף פייסבוק שבו הוא משתלח בסודנים, לא היית מבקש ממנו לפסול עצמו?
עופר אשקורי:
פינחס לשאלתך,הייתי בודק את פסיקוציו של השופט ,את עברו וכו….ורק אז הייתי מחליט!במקרה הנדון ,כאחד שמכיר את סנ"צ נמיר ,אין דעותיו שנכתבו בדף האישי שלו!!!….משפיעים על מעשיו!!!!…
חגית טל:
עופר , על איש משטרה חל איסור להביע דעות פוליטיות מעבר למחוייבותו להתנהג באפן הולם את תפקידו. הוא אינו יכול להביע דעתו בדף פייסבוק כפי שהתבטא ולטעון שהוא אדם פרטי…אין לו הפריווילגיה הזו.
פנינה פס:
לא נמצאה לו שום אישיות חיובית בארץ או בחו"ל?
חגית טל:
מקומו מחוץ למשטרה.