[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]
שיא חדש של נֶפּוֹטִיזְם, כינה העיתון דה מרקר את ניסיונו של חבר הכנסת החדש, אכרם חסון ממפלגת כולנו, למנות את בנו לעוזר הפרלמנטרי שלו (חסון נכנס עתה לכנסת בעקבות התפטרותו של השר משה כחלון ומימוש החוק הנורבגי, כדי לאפשר לחבר הבא ברשימה להיכנס לכנסת). ובאמת, עד מהרה יצאה דוברות הכנסת בהכרזה, כי העסקת קרוב משפחה בתפקיד יועץ פרלמנטרי אסורה במפורש, וכי הדבר יועבר לידיעת חבר הכנסת.
נֶפּוֹטִיזְם (Nepotismus) הוא כינוי לנוהגם של בעלי עוצמה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם על פני אנשים אחרים. בחברות מודרניות -כולל בישראל - מתקשר נפוטיזם כאחד ממרכיבי השחיתות השלטונית. במגזר הציבורי הוא נאסר בתקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס"ה-2005, בפקודת העיריות, בכללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבה משפחתית), תשס"ח - 2007, בצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז - 1977, ולעתים אף מכוח נהלים פנימיים. למרות כל זאת, הוא עדיין נפוץ מאוד, ודו"חות מבקר המדינה מלאים, מזה שנים, בדיווחים על העדפת קרובים בישראל.
למרות האיסורים הללו, נֶפּוֹטִיזְם בעולם החברות העסקיות הוא מוכר ומובן מאליו. כך למשל, עם רכישת חברת הביטוח מגדל על ידי שלמה אליהו, הוא מינה את בנו עופר לתפקיד משנה למנכ"ל חברת הביטוח ולמנהל חטיבת עסקי ביטוח כללי וביטוח משנה. קודם לכן כיהן עופר כמנכ"ל אליהו ביטוח, שהוקמה על ידי אביו.
אם נֶפּוֹטִיזְם הוא רע לארגונים, מדוע חוטאים בכך בעלי הון? האם הם מקריבים את האפקטיביות של החברות שבשליטתם למען משכורות העתק שהם משלמים לבניהם? וגם בכנסת, אם תפקיד העוזר הפרלמנטרי הוא משרת אמון, המחייבת שיתוף פעולה הדוק וזהות אינטרסים בין חבר הכנסת לעוזרו. מי לכאורה מתאים לתפקיד יותר מבנו של חבר הכנסת?
אז התשובה לכך היא שנֶפּוֹטִיזְם אינו מזיק לאפקטיביות של ארגונים ביחס לאלטרנטיבה. להפך. ארגון אינו יכול להשיג את מטרותיו, ללא שיתוף פעולה בין בעלי העוצמה שבתוכו, אולם בעלי העוצמה הללו אינם מעוניינים בדרך כלל בשיתוף פעולה. מינוי מקורבים הוא דרך להשיג שיתוף פעולה טוב ואינטימי (שגם היא לא מצליחה תמיד).
נֶפּוֹטִיזְם הוא שיטת מינוי מקובלת ורצויה במשטרים מלוכניים, המבטיחים בדרך זו את יציבות משפחת המלוכה. כך למשל, מינה אֶחיו למלכים בארצות שכבש באירופה, ואת בנו למלך רומא.
הראשונים שביקשו לאייש משרות אמון בקרובי משפחה היו האפיפיורים, החל מהמאה ה-14. מקור המילה נֶפּוֹטִיזְם במונח קרדינל-אחיין (cardinalis nepos): האפיפיור נזקק בחצר, אפופת התככים למשרות אמון, והוא היה ממנה את אחד מאחייניו לתפקיד, נוהג שנמשך מאות שנים.
דוגמה טובה להצלחה של נֶפּוֹטִיזְם בממשלים מודרניים, היא מערכת היחסים שבין נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ון פיצג'רלד קנדי לאחיו רוברט (בובי; בתמונה משמאל): בשנת 1960 ניהל בובי את מערכת הבחירות של אחיו לנשיאות ארצות הברית. כשנבחר ג'ון לנשיא הוא מינה את אחיו לתובע הכללי בממשלתו, וכיועצו הקרוב ביותר. ידועה אמירתו של הנשיא קנדי למבקרי המינוי: "מה הטעם להיות נשיא אם אינני יכול אפילו לסדר ג'וב לאחי?". בובי קנדי הוכיח את עצמו כאחד מעמודי התווך של הממשל, והעולם חייב לתבונתו את הפתרון למשבר הטילים בקובה בשנת 1962, שאיים להטביע אותו במלחמה אטומית.
מכל אלה נובע, שמטרת הנֶפּוֹטִיזְם הינה חברתית. מטרתנו להשיג בכך מראית עין של שוויון בקידום בארגונים ציבוריים. כיוון שאין ארוחות חינם, יש לכך לעתים מחיר - שהוא זניח בדרך כלל ואנחנו מוכנים לשלם אותו - במידת האפקטיביות של אותם ארגונים.
וכאילו בהזמנה, הנה ציטוט מכתבה שפורסמה היום בדה מרקר:
"פרופ' מומי דהן פירסם באחרונה מחקר, במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, המצטט מחקרים בינלאומיים ולפיהם קיים קשר חד-משמעי בין ריבוי מינויים פוליטיים לבין ירידה באפקטיביות של הממשל. עוד מראה המחקר כי מיזמים ממשלתיים שנוהלו בידי מינויים פוליטיים הניבו תוצאות טובות פחות ממיזמים שנוהלו בידי מנהלים שנבחרו על סמך כישורים. אין מקום לחלוק על הממצאים הללו של דהן – התפקוד הירוד של החברות הממשלתיות בישראל הוא הוכחה יומיומית לכך".
והנה הקישור, למי שרוצה לראות גם את הגרף המאד ברור – http://www.themarker.com/news/1.2844995
ולעניין התגובה שלך, פיני, על הרשתות – יש תיאוריות ויש מציאות. נכון, שמאד רצוי שיהיה שיתוף פעולה בתוך צוות, אך זה פרמטר אחד בלבד. כאשר מדובר במינויים של אנשים לא מתאימים, אין ערך לשיתוף פעולה איתם, כי הם לא מסוגלים לבצע. זאת ועוד, בדרך כלל, אנשים שמתמנים לפי קירבה, נוהגים ללקק לממונה עליהם, שהוא גם האבא, סבא או בעל כוח, ולא לייצר עמדות עצמאיות ושיקול דעת עצמאי. לכן, התוצר של שיתוף פעולה כזה הוא ירוד מאד. גם אם הממנה הוא בעל כישורים גבוהים, עליו להתגבר על הבעיות שמייצרים הממונים הלא מוכשרים. ולכן, התוצאות ירודות או אפילו שליליות.
אבל למה חיברת מינויים לא מתאימים לנפוטיזם?
יש בין 2 גורמים תמיד לפחות 4 אפשרויות: נפוטיזם ומתאים, נפוטיזם ולא מתאים, לא נפוטיזם ומתאים ולא נפוטיזם ולא מתאים.
האם לא עדיף להתמקד במתאים ולא בשיוך המשפחתי?
צר לי להרוס את התיזה המופלאה, לפיה אין קשר בין נפוטיזם ובין יעילות (אני כבר רגיל להריסת תיזות, זה לא חדש אצלי). ובואו נעזוב את אגדות התורה והתנ"ך, ונחזור לימינו אלו.
רוב המחקר מצביע על קשר שלילי בין נפוטיזם ובין יעילות – ככל שמתרחבת תופעת הנפוטיזם פוחתת היעילות. יש גם קשר ישיר בין נפוטיזם ובין שחיתות – יותר נפוטיזם משמעו יותר שחיתות. וכמובן הקשר שבין שחיתות ויעילות – ארגונים ומשטרים מושחתים פחות יעילים.
מבלי לסקור את המחקר הענף בנושא זה, רק כמה דוגמאות:
1. ברוב המדינות המדורגות כמושחתות בסולמות השחיתות השונים (הגם שמדובר בשחיתות נתפסת, אך מסתבר שהסולמות הללו תקפים ומהימנים), הנפוטיזם היא תופעה נרחבת ביותר, ואלו מדינות מאד לא יעילות, יחסית למדינות בהן הנפוטיזם מוגבל.
2. נתקרב אלינו – משרדי הממשלה שלנו, בהם יש מינויי מקורבים רבים (ויש משרדים שאפשר למצוא בהם "שכבות גיאולוגיות" של מקורבים לפי השר באותה תקופה), לא הכי יעילים בעולם, וזאת בהמעטה.
2. נתקרב אלינו עוד קצת – החברות הממשלתיות, הידועות בחוסר יעילותן, משופעות בנפוטיזם. דוחות מבקר המדינה הצביעו על שיעורים מאד גבוהים של קרובי משפחה, בין היתר של ראשי הוועדים, אך לא רק.
3. הדוגמא של חברת אליהו או של חברות אחרות פרטיות או ציבוריות עם מינוי קרובים ומקורבים אינה דוגמא טובה. מעולם לא נקבע שחברה זו או אחרות הן יעילות. יש בהן רווחים עצומים לבעליהן, אך זה בדרך כלל מאחר שהם מנצלים כוח, מנצלים את ציבור מקבלי השירותים שלהם, ולא בגלל יעילות.
4. בוודאי שיש פה ושם דוגמא טובה של מינוי קרובים, אבל סנונית אחת לא מבשרת אביב. רוב המקרים הללו יוצרים משטרים מושחתים, לא יעילים ונצלניים.
5. למאבק בנפוטיזם לא רק מטרה חברתית, אלא גם השגת יעילות. הפניה לציבור רחב של מועמדים מאפשרת לבחור את הטובים ביותר, ואין כל סיבה להניח שה"בן של" או ה"בת של" יהיו מנהלים יותר יעילים מאשר אחרים. איני יודע אם חברת שטראוס יעילה (עושה רושם שכן), אך עפרה שטראוס אינה מנהלת החברה.
וראו לדוגמא הכתבה הזו –
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000652709
הכל נכון מאיר,
רק שרשתות מדברות אחרת: מה הערך לכישרון אם אין שיתוף פעולה?
תחשוב על ספורט תחרותי בקבוצה מלאה טלנטים שכל אחד לעצמו.
ורק אל תספר לי על תיאוריות השיכנוע של בכירים לשתף פעולה… אני אחרי 200 אבחונים של ארגונים… אין חיה כזו!
טובית אנקור:
עדיין יש הבדל בין משרה ציבורית לבין משרד פרטי.
לא בסוגיית האפקטיביות הארגונית. להזכירך, גם חברת מגדל היא חברה ציבורית, והונו של הציבור מושקע בה…
מישאל עידן:
קשרי משפחה בין שופטים… http://elyon1.court.gov.il/heb/rashut/family.htm
חחח… אין כמוך. אבל תתחיל מלמעלה, מלפני שנים…
מישאל עידן:
ישנה עוד אחת בשם אילנה דיין שעשתה את הסטאז' שלה בבית המשפט העליון.בתביעת הדיבה של ר' בית המשפט העליון הפך החלטת בית המשפט המחוזי וביטל את האחריות של אילנה דיין וקבע אמירה חדשה …אמת לשעתו
משה בן חור:
מה שהיה הוא שיהיה ואם הקרוב מוכשר אז למה לא?
מיה ויינשטיין:
כי הוא קרוב וזה נראה ומריח לא טוב.
אבי ברוכמן:
בתחום של הנפוטיזם אין להם חוש ריח..מבחינתם הכל בסדר..
ד"ר אבי ברוכמן:
תבדקו על הדוגמא האישית..נפוטיזם במערכת המשפט..בנים של..בנות של..חתן של..כלה של…
מישאל עידן:
למה אתה הולך כל כך קרוב ? משה מינה את אהרון אחיו לעוזרו ודוברו,אז אין חדש תחת השמש.
פנינה פס:
המינוי של אהרון יוחלס לפשרה שוצעה על ידי השולח שלו היושב במרומים, וכתנאי שסיפק אות ולשם מילוי שליחותו הציבורית
וכן, משה היה חזק מאד במינויי קרובים. גם כל ההתמרדויות שהי ונגדו היו של קרובים רחוקים שנידחו מהצלחת ורצו חלק מהבכורה, ולא של העם ההולך במדבר עד שיכלו ימיו. [בערך מרכז הליכוד למתחילים].
וכן יש פרשה בתורה שקרויה על שם חותנו [ אם כי אין ספק שהוא הרוויח את הקרדיט, כניסה להכניס קצת סדר ואירגון לקבוצה האנרכיסטית הזו].
מישאל עידן:
אם כבר אז כבר שבט לוי שבטם של משה ואהרון נבחר לשמש בקודש כעוזרי הכהנים
פנינה פס:
כן , אבל לא כל השבט זכה באותו כבוד- ולכן אלה שלא היו מהמשפחה הקרובה ניסו למרוד. לא שאר השבטים.
חגית טל:
זו היתה משרת אמון .