השופט דוד רוזן, בין פרוצדורה למהות

השופט רוזן תחת אש 2

[תמונת השופט רוזן לקוחה מאתר הרשות השופטת; תמונת המטרה היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי cesar bojorquez לאתר flickr]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מוקדש לעורכת הדין, דנה פינס, באהבה רבה ובהערכה אין קץ...

שופטי בית המשפט העליון יודעים להיזהר בכבודם של עמיתיהם במחוזי כאשר הם מעוניינים בכך. אבל הפעם היה הזובור חד ונוקב בכוונה תחילה. פסק דין הולילנד שכתב שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, נקרע לגזרים על ידי שופטי העליון; כשרובם המכריע של המשפטנים שבקרבנו הזדהה עם אמירתו של עו"ד גיורא אדרת, עורך דינו של הלל צ'רני, כי בית המשפט העליון נתן פרופורציות נכונות לפרשת הולילנד.

את "הפרופורציות הנכונות" מבחינה משפטית היטיב להגדיר זאת השופט ניל הנדל: "על בית המשפט לזכך את הראיה מהשמועה. עליו להעמיק בראיות ולנסות ככל שניתן למצוא בהן עיגון לנרטיב שונה, המתיישב עם חפות הנאשם. בעיקר - בית המשפט חייב בכל עת להזהיר את עצמו שלא לבסס הרשעה על סמך תחושות או חשדות, אפילו אינם מבוטלים. הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות מחייבת זהירות כפולה ומכופלת. בבוא השופט להכריע בשאלה האם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה, חייב הוא לנקוט עמדה ולהדגיש את החלק החסר. אם הכוס אינה מלאה, ואפילו תהיה כמעט מלאה - עליו לזכות מחמת הספק".

ואם לא די בכך, הצליף השופט יצחק עמית בשופט רוזן וגם בציבור:

  • "יכול שהציבור או חלקו - שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראייתי - 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי".
  • "דומה כי התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין משפט, לבין משפט על-ידי התקשורת או על-ידי הציבור... בית המשפט לא פוסק על-פי תדמיות, לא על-פי שמועות, לא על-פי 'אבל כולם יודעים ש...', ולא מחשש פן הציבור יתאכזב. שופט דן ופוסק על-פי הראיות שהוצגו באולם בית המשפט, ולא על-פי ראיונות של זה או אחר בתקשורת. גם אם מסביב יהום הסער התקשורתי והציבורי, גם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה".

יש רק בעיה אחת ב"פסטיבל הצדק הצרוף" הזה: שההיבט המשפטי איננו תכלית הכל! במכלול תיקי אולמרט התרחש דבר מה שאיננו קשור לראיות שהוצגו במשפט. שולה זקן - ששתיקתה כמעט וחילצה את אולמרט מכובד התיקים שהוגשו נגדו - עברה צד (מאוחר מידי עבור הדיון המשפטי), ופרסה לפני הציבור מסכת קלטות שלא השאירה ספק מיהו אולמרט וכיצד חגג על חשבון הקופה הציבורית שנים רבות. אם תרצו, הקלטות הללו בקולו של אולמרט חידדו את חוכמת ההמון להבין, מיהו אולמרט ואיפה מצוי הצדק.

הבעיה היא שבית המשפט איננו עושה צדק, אלא משפט! את זה יודע כל משפטן לדקלם. מה שהביא את הציבור להבין, היכן הצדק בפרשיות אולמרט, לא היה חלק ממסכת הראיות שעמדה בפני בית המשפט, ומה שכן היה בידיו, היה מחורר דיו כדי לטעת ספק.

ה"צדק" המשפטי הוא פרוצדורלי. משפטים מתנהלים בדרך כלל באי וודאות. השופטים לא יכולים לדעת את האמת. הם מנסים לפענח אותה מתוך העובדות ולפסוק על פי הפרוצדורות שבידם. לעתים מסתבר לאחר זמן ששגו. בדרך כלל, הציבור בכללו סבור ,שרוב פסיקותיהם נכונות. הפעם, האמת נגלתה לפני פסק הדין, אבל היא לא הייתה יכולה להיות חלק ממנו.

אחד הסימנים של מנגנון שהתנוון ושאינו מסוגל יותר להשיג את תכליתו הוא, שהפרוצדורות קודמות למהות. כך נפתח פער בין המנגנון לבין האנשים שאותם הוא היה אמור לשרת במקור... אנשי המשפט רואים בחוקים וביתר הפרוצדורות את תכלית הכל. אבל הם שוכחים, שכל אלה רק נועדו על מנת להשיג מטרה נעלה וחשובה הרבה יותר... כשהפרוצדורה מרחיקה אותנו מהמהות נוצר מה שמכונה פער רלוונטיותזה קורה בביורוקרטיות הממשלתיות, וזה קורה גם במנגנון עשיית המשפט, שטובל בעצמו, ושאיבד את החדות ואת הרגישות שלו, עם השנים.

כסדום היינו

כיוון ש"אין ארוחות חינם", ויש מחירים לכל דבר, הפער הזה מקרין ישירות על אמון הציבור במערכת, ונוצר פרדוקס: למילייה המשפטי נדמה שנעשה צדק. אבל הצדק של הציבור אחר לגמרי. הציבור  מבין שהמנגנון המשפטי הוא כלי בידיהם של בעלי הממון והשררה. שבית המשפט לא יושיע אותם מהשחיתות השלטונית. שהוא לא חלק מהפתרון. הוא חלק מהבעיה! ש"המשחק ההוגן" המשפטי איננו הוגן לכולם. שעם כמות הכסף הנכונה ועורכי הדין הנכונים, יכול בית המשפט לשמש כלי ל"הלבנת עבריינים" מקבוצה מסויימת מאוד...

מי שמכיר את ההיסטוריה של פסקי הדין של העליון בסוגיות של שחיתות שלטונית לא צריך להתפלא. חלקו של בית המשפט העליון בהשתרשות השחיתות השלטונית בישראל הוא נכבד מאז פסק דין דיניץ (ע"פ 4467/96), שם טבע את הנוסחה שניתן למלט את "אנשינו הטובים", מאימת הדין באמתלה, שלא היה להם כוונה פלילית בעשותם את הדברים הללו... (נגבי, 2004, ע' 46; ראה תמונת הכריכה משמאל), אבל זה כבר נושא למאמר אחר...

לסיכום

ההיבט המשפטי איננו תכלית הכל. משפטנים לא יבינו זאת, אבל יש מבחן חשוב הרבה יותר: מבחן האמון של הציבור הרחב בבית המשפט ובפסיקותיו. בלי אמון זה, לפרוצדורה המשפטית אין כל ערך!

את זה הבין היטב השופט דוד רוזן. בדילמה בין מהות לפרוצדורה הוא בחר במהות, והשליך את הדילמה לחיקו של בית המשפט העליון. אבל את המבחן הזה כצפוי, בית המשפט העליון לא מסוגל היה לצלוח...

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

24 thoughts on “השופט דוד רוזן, בין פרוצדורה למהות

  1. Pingback: על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. ד"ר מאיר גלבוע:
    השאלה היא באמת באלו תחושות מדובר: של רוזן או של בית המשפט העליון. לי נראה שאלו תחושות של העליון.
    ובכל מקרה, אם נשווה את פסקי הדין של הרשעת זדורוב ושל זיכוי אולמרט – נראה שבית המשפט העליון מוכן להניח הנחות ולשער השערות שונות שהצדיקו את הרשעת זדורוב, אך העלו, לטענתם, ספק סביר, שהצדיק את זיכוי אולמרט. אולי פעם ארחיב על כך.

  3. Pingback: אקטיביזם שיפוטי ופסק דין הולילנד - ייצור ידע

  4. Pingback: אקטיביזם שיפוטי ופסק דין הולילנד - ייצור ידע

  5. Pingback: בין אקטיביזם שיפוטי לפסק דין הולילנד - ייצור ידע

  6. רוני פרידל
    על פסק דין זה נאמר בזהירות שיש אי התאמה בין הכתוב בו ובין רישומי מזכירות בית המשפט העליון וראוי שגם שופטי בית המשפט העליון ינהגו משנה זהירות שמא יתעורר שבב מחשבה בליבנו שסימון המטרה נעשה לאחר היריה שאז 900 עמודי פס״ד הם ברכה לבטלה.
    מסתבר שגדרן של הראיות היא גם שאלה מתחום הגיאוגרפיה ולא מתחום העובדות.
    המבין מבין והיתר צא ולמד , את מי שהשתלשלות העניינים מעניינת ובמיוחד השפעתה על מכלול הראיות שהיו בפני בית המשפט טרם ההכרעה.

  7. נסים אנקרי:
    ניסים אנקרי אולי זה נכון,אולם,בכל זאת אולמרט הורשע בקבלת שוחד,היות ומדובר בראש ממשלה שאמור ליהיות נקי כפיים,ישר והגון ולכן היה צריך לגזור לפחות 10 שנים,כדי להרתיע פוליטיקאים אחרים ולהעביר מסר ברור לכולם שעבירת השוחד לא בבית סיפרנו,בקיצור,דין פרוטה כדין מאה.

  8. יצחק ברוך:
    שופטי העליון התעלמו מדבריה של שולה זקן שאהוד הודה לדכנר על הכסף שנתן ליוסי למרות שהפרקליטות ביקשו לקבל את דבריה של זקן רוזן הוא שצדק העליון מטיב עם בעלי השררה עכשיו אחרי שהפחיתו בעונשו של לופלינאסקי בגלל מחלתו אולי יפחיתו את עונשו של עמיתו פינטו גם הוא חולה .

  9. אבי שלו כתב:
    נראה את שופטי העליון בוחנים כך ראיות במשפטים של עבירות מין. שם כל קשר נסיבתי הזוי הוא הוכחה חותכת לאשמת החשוד ובמיוחד אם הוא חסר אמצעים…

  10. אייל לידור:
    מסר של העליון הוא שמתווך משלם את מלוא מחיר או בגלל שעורכי הדין של מתווכים ברמה פחות מנתונים ומקבלים שוחד???

  11. עו"ד יאיר רגב:
    אני סבור ש"מודל ההכרעה האמוציונלי" של רוזן גורם לאבדן אמון הציבור בשופטים. אם מטרת השופטים לרצות את העם אז חבל לבזבז זמן ומשאבים על הקפדה על כל כללי הטקס המשפטי המחמיר…יאללה בואו נזרוק אותו לכלא ודי..
    המערכת המשפטית פועלת למען האזרחים כאשר היא משדרת חוסן מול "דרישות פופוליסטיות".
    יחד עם זאת שלא יהיה ספק בעיני הסובייקטיביות, אולמרט מגה מושחת שהצליח לחמוק מלתת את הדין בהמון מקרים בעזרם הרבה חברים טובים…

    • הצפיה של האזרחים מבעלי תפקידים בראש וראשונה שיהיו מקצועיים. את הפרשנויות האמוציונליות שלהם שיותירו לאחר מיצוי ההליכים שבאחריותם לנהל. אפשר לצפות משופט מחוזי שידע לשקול ולסווג ראיות שעליהם ישתית את החלטותיו.העליון אמר דברים חמורים שלא ניתן לעבור עליהם לסדר יום.

  12. גידי וייץ ב'הארץ' ניתח יפה את פסק הדין הזה (הארוך עד-מאוד, וכנראה ללא צורך).

    http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2809961

    ציין שהוא 'עמוס חורים שחורים, לפרקים משולל היגיון'. הנאשם היחיד שם הוא המת – דכנר. בזכותו החיים ניצלו מהכלא…

  13. עו"ד יאיר רגב כתב:
    יאיר רגב פיני היקר, עם כל הכבוד הפעם אני חולק עליך. הדיון הציבורי בנושא שהצפת על היחס שבין מהות לפרוצדורה בהליך הפלילי, מתקיים בכל פעם שהציבור "מתאכזב" מהחלטות שופטים.
    לאופן שבו יש להתייחס לדרישה הקפדנית לראיות במשפט פלילי, ניתן ללמוד מהדיון בערעור הפלילי הראשון שנדון במדינת ישראל בבית המשפט העליון – ע"פ 1/48 פרדריק ויליאם סילוסטר נ' היועמ"ש.
    בפסק דין זה הדן בזכויות הדיוניות של מרגל נאמר כי:
    "הואיל וזהו הערעור הפלילי הראשון במדינת ישראל, והטענות הפורמליות תפסו בו מקום נכבד, רואה אני חובה לעצמי לומר כאן מה לפי דעתי צריך להיות יחס בית המשפט במשפטים פליליים לטענות פרוציסואליות. אחד מחכמי המשפט כינה פעם יפה את חוק העונשין ואת הפרוצידורה הפלילית כ"מגנה כרטה של הפושע".
    יש בכינוי זה משום תבונה רבה. רוצים להבליט בו את הרעיון שהפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות דין.
    רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת…פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין…תפקיד הדיון הפלילי – להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב…
    וחשוב גם שהעם יראה ששופטיו נכנסים לטרקלין שבו דנים על החטא וענשו, ואין נשארים עומדים בפרוזדור ודנים בו על כתב האשמה בלבד אם הוא שלם, או אם הוא פגום, או אם הוא בטל…"
    הרצון להחמיר, ואפילו במחיר הקלות בדיני הראיות, זה סוג של פאניקה מוסרית…פאניקה מוסרית מתרחשת כשחברה אכולת חרדות, תסביכי רדיפה, ובעיקר נקמה המוסווית היטב כצדקנות..
    הקביעה שאֵין עָשָׁן בְּלא אֵשׁ…האמנם???
    התלהמות התקשורתית הפופוליסטית, הצהובה ורודפת הכותרות סופה להביא עלינו מערכת משפטית מוחלשת ומפוחדת.
    ציד מכשפות מסוכן מכל בחינה: חברתית, מוסרית, אישית, וגם משפטית. כי בתקופה של פאניקה מוסרית, גם מערכת המשפט נרתמת, ומשבשת את עצמה לדעת כדי להתאים לטירוף הקולקטיבי.
    …הזכות להליך משפטי ראוי והוגן הינה המגן היחיד של האזרח מפני רדיפה והתעמרות של רשויות האכיפה. חשוב לזכור שהחשודים והנאשמים הם בני אדם הנאבקים על חירותם ולא בובות סמרטוטים שנמצאים במקרה באולם בית המשפט. יש לכבד את הזכות הבסיסית להגנה בדיוק כפי שחייבים לכבד את החוק.
    ההקפדה על ראיות קבילות מגלמת בחובה את הרעיון שזכותו הבסיסית של כל אדם להיות מוגן מפני הפללת ההמון, זאת על מנת להתגבר על סטיגמה, דיעה ושפיטה מוקדמת, היכולים לנבוע מהמחשבה שהנאשם אשם כי "אם יש ריח עז של נבלה בחדר חייבת להימצא בו גם הגופה".
    הזכויות באות להגן על כולנו, אבל אנחנו זקוקים להן במיוחד כשאנחנו חלשים. זכויות ההליך ההוגן חשובות במיוחד משום שהן ערבות לכך שייעשה צדק, שזכויות אחרות שלנו לא ייפגעו שלא לצורך, ושכאשר יש הצדקה לפגוע באותן זכויות – הן יפגעו במידה ההכרחית בלבד והפגיעה בהן לא תיהפך לענישה נוספת.

    לקיום הליך פלילי הוגן יש ערך עצמאי ואין הוא נגזר מנכונותן המהותית של תוצאות המשפט.
    מן הראוי שבית המשפט יעמוד כ"חומה בצורה" להגנת ההליך המשפטי ההוגן, ויקבע באופן מפורש ובקול צלול שאין הוא מוכן להתעלם משופטים המסתנוורים מראיות לא מהימנות המותירות ספק משפטי. "תחושות או חשדות" עלולות להטעות והרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות מחייבת זהירות כפולה ומכופלת.
    ההליך הפלילי והמשפט הפלילי הינם תחומים בהם המדינה פוגעת בזכויות היסוד של אדם בדרך החמורה ביותר, באמצעות שלילת חירותו, ופגיעה קשה בכבודו.
    כבודו האנושי של האדם, עלול להיפגע פעם נוספת כאשר רשויות החוק ובתי המשפט אינם רואים את עצמם כמחויבים לכבד את זכויות החשוד והנאשם להגנה מפני ראיות לא מהימנות. ידוע, כי העוולות הגדולות ביותר מתרחשות בצילה של "הסכמה שבשתיקה" כי מגיע לו !!!.
    תפקידו הציבורי של בית המשפט הוא לשמש גם שומר עקרונות השיטה המשפטית. הוא מופקד על ביצור חומותיו של המשפט אל מול הגישה של "הך בעבריין והצל את המולדת". בית המשפט מופקד על שמירת עקרונות המשפט הפלילי המהותי, עקרונות ההליך המשפטי ההוגן וכל מה שנשאר מכבוד האדם של החשוד והנאשם העומד לדין לפניו. מטרת ההליך הפלילי הנה בירור וחשיפת האמת לשם עשיית הצדק והוצאתו לאור. הכשרת ראיות לא מהימנות ולא מבוססות כראוי עלול לגרום לכך, שהצדק לעולם לא ישמע ובוודאי לא יראה.

    בית המשפט העליון הבהיר לנו שהוא לא יהסס לחסום, את האשליה שהמטרה מקדשת את האמצעים, העדר ביקורת שיפוטית על הליך המשפט בערכאה נמוכה, עלולה ליצור אנרכיה משפטית ושלטון שבו לית דין ולית דיין.
    את "מכונת עשיית הצדק" יש "לשמן" בהקפדה על ידי מתן הגנה ראויה לזכויותיו החוקתיות של החשוד והנאשם לכבוד ולחירות אישית, הגנה כזו תעניק תחושת בטחון לכל אזרחי מדינת ישראל אשר עלולים להיקלע בעל כורכם למצב דומה ולדעתי היא מחזקת את אמון הציבור בשופטים.

    • יאיר יקירי, הרי ברור שכך אתה חושב. אתה עורך דין…
      מערכת
      המשפט קיימת בשביל אזרחים, ובתחום השחיתות, לא רק שהמערכת לא פעלה למען אזרחים, השופטים הגנו על הדומים להם. כך קיבלנו מפלס גבוה של שחיתות שלטונית בפרק זמן קצר…
      האם אתה מבין את הסכנה של התערערות האמון? כשאהרן ברק הבין שפסיקות בתי המשפט בתחום השחיתות מאז פס"ד דיניץ, דירדרו את מערכת אכיפת החוק לעברי פי פחת, הוא יצר לוליינות משפטית בפס"ד שבס, על מנת לעצור את תהליך הרמת הידיים שפשה בקרב שוטרים ופרקליטים.
      אז לא כל אחד וירטואוז כמו ברק. אבל כאזרח, צר לי, אבל בהתחשב בחומרת השעה (ראש ממשלה שהולך לכלא), וכשאני צריך לבחור בין נזיפותיו של השופט עמית לישירות של רוזן אני בוחר ברוזן…

  14. כל עוד תנאי השרות, השכר והפריבילגיות של השופטים נשמרות, אולי לא צריך יותר בכלל לנהל תיקים בבתי המשפט ? אולי לא צריך יותר לקבוע קביעות כמו שהוצאות הן עונש למי ששפונה לבתי המשפט ואינו עשיר ? אולי פשוט צריך לפתח "שופטומט" אליו מכניסים ראיות ואישומים והוא מוציא הכרעת דין ואח"כ "עונשומט" אליו מכניסים טיעונים לעונש והוא מוציא עונש ?
    ולא היה צריך ערכאות ערעור אלא בקשות לבדיקת תקינות השופטומט והעונשומט ואם הכל תקין אין בעיה ?

    אז יש שופטים ויש פרוצדורה ששופטים רשאים מנימוקים שיצויינו לחרוג ממנה לשם עשיית צדק. מה לא טוב בזה ?
    צדק אינו מילה גסה. פרוצדורות במשפט נועדו לקדם עשיית משפט ו (כן, אני מתנצל מראש על המילה הגסה) צדק !
    מה זה בג"צ ? מה זה ה צ' בסוף ראשי התיבות ? (רמז: פרוצדורה מתחילה ב פ', נוהל מתחיל ב נ', ומשפט מתחיל ב מ')
    ולמה רק מי שברשותו כסף רב יכול לבקש מבית הדין הגבוה לצדק סעד מול רשויות ? זה לא החל כך, זה הסתאב וההקלה על העומס בוצעה ע"י קביעת אגרות שמי שבאמת זקוק לזה, לא יוכל להגיע לזה….

    ישנם (עדיין) כמה עורכי דין. הרוב המכריע, לטעמי, הם עוכרי דין תאבי בצע.
    גם שופטים אינם פחות בני-אדם ממי שאינם שופטים ואמר פעם שופט נבון מאד (בדימ' כבר אז) שההבדל ביני לבין השופט, הוא רק החותמת. לו יש ולי אין. בידיו נתנו חותמת שהטבעתה קובת שההחלטה ניתנה ע"י מי שהוסמך ע"י המדינה להחליט. ההחלטה לא תמיד נכונה ולא תמיד טובה ולא תמיד צודקת, אבל היא ההחלטה.
    ושופטים הם גם מי שבעברם היו משהו ממה שציינתי בשורה הראשונה בפסקה זו וגם כשיפרשו הם בד"כ חוזרים לשם…
    אז כל עוד יש עדיין (אם כי לא רבים) שופטים אמיתיים ועורכי דין (ולא השיבוש של המילה עורכי), מהרו להיעזר בהם פן תאחרו. הדור הולך ופוחת.

    מאמרך, פיני יחזקאלי, ראוי ונבון ויוצא בזמן הנכון. שאר ה_יונים כאן רק מוכיחים זאת.

  15. אלכס נחומסון:
    בוודאי פיני.בבסיס כל עיסוק קיימת הטכניקה של אותו המקצוע וכאן הכשל של השופט ולא בפרשנויות או "בזהות המקצועית" !

  16. אלכס נחומסון:
    הפסיקה של העליון מציפה בעיה חמורה יותר מזו של רוזן והיא הרמה המקצועית והחומר האנושי שמאייש תפקידי שיפוט ותביעה. היתכן שהשופט רוזן אינו בקי בדיני ראיות? הוא לא מכיר בהבדל בין שמועה לראיה? הוא לא מצליח להפריד בין תחושות וחשדות לראיות? גם בפרקליטות לא בקיאים בניואנסים השיפוטיים ואלו של החוק?על מה מלינים שופטי העליון אם אלו הם התוצרים של מורשתם? לא השכילו להעמיד דור משפטנים ראוי מתוך כף היד המאשימה – ארבע מהאצבעות מופנות אליהם.כנראה שהם עסוקים מדי כתוצאה מהכל שפיטיזם.

      • אלכס נחומסון:
        פיני יקר,מה להשקפת עולם ולטכניקה שיפוטית? הרי בשנה א' של לימודי משפטים לומדים להבחין בין ראיות ישירות,נסיבתיות,הערכות וחשדות.אם שופט מתעלם מההבדלים האלה הבעיה היא מקצועית כמו בכל מקצוע אחר.

        • הנה אמרת במו פיך: טכניקה שיפוטית. משמע, אתה הולך למשפט אצל טכנאי? גם רופא שיניים נדרש להבנה כוללת של מה טוב לחולה שלו, ולא לעבודה טכנית גרידא. הקונפליקט הזה בין צדק לפרוצדורה איננו עניין טכני!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.