התכלאות

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Eugene לאתר flickr]

Donald Clemmer – אשר ערך בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת את אחד המחקרים הסוציולוגיים הראשונים על חיי הכלא – טבע ב- 1940 את המונח 'התכלאות' או 'התאסרות' (Prisonization): תהליך ההפנמה של נורמות התנהגות של תת התרבות של האסירים. בתהליך זה עובר האסיר שלושה שלבים (Clemmer, 1958) (גולדברג, 2015, עמ' 36) (הוד, לא פורסם) (לרנאו, 2016, עמ' 256):

  1. בשלב הראשון הוא מהווה פיגורה אנונימית בתוך קבוצת האסירים הרחבה (ראה בהרחבה בהמשך, בפרק ניהול בית הסוהר כמוסד טוטאלי).
  2. בשלב השני, קודם שהאסיר מתאושש מהטראומה, הוא מתחיל להתאקלם וללמוד את תרבות הארגון בכלא. הוא מוצא עצמו משתמש בשפת קבוצת האסירים, ומתרגל לאיטו למציאות החדשה. הוא מפתח תחושה שאיננו חייב מאום להנהלת הכלא ושאין להאמין בהם. הוא לומד שחייו אינם נוראים כל כך, וישנם דרכים להפחתת כאבי המאסר, דרך אימוץ הגישות והערכים של קבוצת האסירים.
  3. בשלב השלישי שהוא המכריע ביותר, עובר האסיר תהליך של הפנמת הערכים, הנורמות, האמונות וההתנהגויות של שוכני הכלא. מרגע זה, הסיכוי לשקם את האסיר הופך מזערי.

מידת ה'התכלאות' תלויה בגורמים הבאים

(הוד, לא פורסם)

  • אורכה של תקופת המאסר;
  • המשך או הימנעות ממערכת יחסים חיובית עם אנשים ש'מחוץ לחומות';
  • מידת הנכונות באינטגרציה עם האסירים האחרים, ומידת השילוב בפועל;
  • הרצון להשתלב במערכת החוקים החדשה, בתוך הכלא;
  • מידת הנכונות להיכנע לתכתיבים הנוגדים את רצון האסיר;
  • מידת ההתבטלות של ה'אני'.

One thought on “התכלאות

  1. Pingback: התרבות הארגונית של האסירים - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.