מי אשם בהסכם הגז?

מאקו - עיקרי מתווה הגז

[בתמונה: הדף באתר מאקו העוסק בהסכם הגז]

"הטייקונים שוב ניצחו"... "הפסדנו מיליארדים שהיו יכולים לשקם תחלואים רבים במדינה שלנו"...  "נתניהו נכנע לטייקונים"...

בכל פעם שאני שומע דיבורים, מתחסדים ונוטפי דבש, בתקשורת על טובת הציבור ועל ה"רעים" שמתנכלים לו, אני מבין שיש פה דיס אינפורמציה מכוונת. נשאר רק לאסוף בקפדנות את העובדות; והכל צף!  אז למי שטרם עשה זאת, הנה העובדות לפניכם:

  • יצחק תשובה ונובל אנרג'י מחזיקות בידיהן הסכם חתום עם הממשלה, עוד מהימים שבהם חיפוש גז בישראל היה עניין לתמהונים ושאיש לא האמין שניתן למצוא גז (כדי למשוך את אותם "תמהונים", היה צורך במתן תנאים מפתים במיוחד. לכן ההסכם המקורי נראה כמות שהוא).
  • 2010-1009: בראשית 2009, התגלו שלושה מאגרי ענק של גז טבעי בקידוח "תמר 1" כ-90 קילומטר מערבית לחיפה ביוני 2010 התברר ש"תמר" היה רק הפתיח למאגר "לוויתן". ה"תמהונים" (קרי, תשובה ונובל אנרג'י) זכו בפיס, אבל בניגוד לזוכים שם, הם לא יכולים היו ללבוש מסכות על מנת לחמוק מקנאת ההמונים...
זכו בפיס...
  • 2011: סיפור מציאת הגז נמהל במחאת האוהלים של קיץ 2011. מאז, המילה טייקון הפכה מילה גסה, הציבור שם לב למחירים ומשווה ביניהם, והשרים - נאמנים לדוגמה המיתולוגית של כחלון ומלחמתו בחברות הסלולר - עושים כמיטב יכולתם להיתפס כ"כחלונים".
  • 2011: המציאות החברתית חייבה את הפוליטיקאים לעשות מעשה, ושר האוצר דאז, יובל שטייניץ - נישא על גל הרוגז הציבורי -  ניסה לעקוף את החוזה החתום דרך שינוי אופן המיסוי. הוא מיסד את "וועדת ששינסקי", לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז ונפט בישראל. הוועדה המליצה על הנהגת היטל רווחי נפט וגז פרוגרסיביים עד לשיעור של 60% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים ייזכו להחזר ההשקעה בתוספת 50%. ההמלצות הועברו לחקיקה בכנסת, ובמרץ 2011 אושר חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011, ששינה באופן חד צדדי את תנאי ההסכם עם הזכיינים. בעלי שדות הגז, שהבינו את המציאות ושרצו סוף סוף לגעת בכסף הגדול אפשרו זאת, למרות שיכולים היו להיכנס להתדיינות משפטית ארוכה עם ממשלת ישראל ולנצח בה (הם מחזיקים חוזה חתום. זוכרים?). כיוון ש"אין ארוחות חינם", ההתנהגות הרגולטורית של ישראל כלפי משקיעים זרים היא אחת הסיבות שהבריחו אותם מכאן. על פי דו"ח סוכנות האו"ם לסחר ופיתוח, צנחו ההשקעות הזרות הישירות בישראל מ-11.8 מיליארד דולר בשנת 2013 ל-6.4 מיליארד דולר בלבד בשנה החולפת (ירידה של כמעט 50%!).
  • 2012: אחד ממוצאי הגז, יצחק תשובה, שנקלע להפסדי עתק בעסקיו האחרים, יכול היה לאחר מציאת "תמר" ו"לוויתן" להיות נדיב, ולשלם את הפסדיו מרווחי העתק שהוא עתיד לגרוף בשדות הגז. תחת זאת, הוא בחר ב- 2012 לתת לציבור משקיעיו לשאת בהפסדיו, ו"סיפר" אותם. ה"תספורת" של בעלי האג"ח הייתה לא פחות מ- 70%! זו הייתה הצלחת יתר, ששימשה כזרז למהומות בהמשך. מאז, הרעיון שתשובה מרוויח קשה מאוד (ובצדק) לישראלי הממוצע שמרגיש ש"יצא פרייר", ולפוליטיקאי הממוצע, כשיש לו אינטרס ללבות את הרגשות הללו.
  • כדרכם של אלה ש"יצאו פריירים" בדיעבד, החל הציבור לקלוט את עוצמת ההחמצה בהסכם הגז ומי המרוויחים העיקריים ממנו. החלק המרגיז ביותר הוא שגם אם מחיר הגז בעולם ירד, יהיו הישראלים כבולים לצינורות הגז של תשובה ולמחיר שיקבע.
  • הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דויד גילה, ניסה לאגף את ההסכם דרך סוגיית התחרות ולכפות על בעלי השדות להכניס גורם שלישי שיתחרה בהם על המחירים. הממשלה יישרה עמו בהתחלה קו וגובש מתווה בהסכמתה לפירוק מונופול הגז הטבעי. אולם, הפעם עמדו הזכיינים על זכויותיהם והודיעו שלא יוותרו. כיוון שהתדיינות משפטית תעלה הון, תאחר מאוד את פיתוח שדה "לווייתן" ותוצאותיה ברורות (החלטה לטובת הזכיינים + תשלום פיצויים והוצאות משפט), נסוגו מקבלי ההחלטות מתמיכתם במתווה. וגיבשו עם הזכיינים מתווה פשרה בנושא הגז - שמאפשר לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים (ראו בתמונת השער למעלה).
  • כתוצאה מכך הודיע גילה על פרישתו מהתפקיד בסוף אוגוסט 2015, כשבינתיים הוא עדיין מאייש את תפקידו וממשיך להציב קשיים לפני מעסיקיו.

לסיכום:

האם ההסכם גרוע? בדיעבד כן.

האם ניתן להטות אותו עוד, במחירים סבירים, לטובת הצרכנים? חד משמעית לא!

האם יש אשמים? רק בדיעבד! מה לעשות... למרות רצון ההמון בדם, ההסכמים המקוריים נראו סבירים ביחס לרמות הסיכון שנטלו היזמים על עצמם.

האם הפוליטיקאים יחתמו? ברור!

אז איך נמלטים מזעם ההמון? מזל שיש טייקונים. מאשימים אותם...

מקורות

3 thoughts on “מי אשם בהסכם הגז?

  1. הסיפור קצת לא מדוייק.בכמה נקודות

    א. הרעיון להעלות את המיסוי לא החל בוודעת ששינסקי אלא בשנת 2002. 8 שנים לפני גילוי תמר.

    חברות הגז הפעילו לובי פוליטי בשנת 2002 על חברי הכנסת למניעת העלאת התמלוגים. ולטענת שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, חברות הגז הפעילו קשרים בממשל ארצות הברית למניעת העלאת התמלוגים. לטענת ליאור וגמן, דבר דומה התרחש גם בשנת 2008 כשיעקב נאמן ניסה להעלות את התמלוגים הוא נתקל במסע לחצים דומה
    הטענה היתה – על תשחטו את האווזה לפני שהיא מטילה ביצים, אחר כך הטיעון היה אל תשחטו את האווזה שמטילה ביצי זהב – מצד תשובה וחבריו כמובן שהזמן הנכון לתת מיסוי על הגז הוא אף פעם.

    ב. מדינות אחרות משנות כל הזמן את המיסוי על הגז ואת התנאים להפקתו – איש לא חושב שזה דבר מוזר במיוחד. רק בישראל אפשר למכור למקומיים סיפורים על זה שזה לא בסדר. וכי מס חברות לא משתנה עם הזמן? וכי בעל מכולת לא יכול להתקל לפתע ברגולציה חדשה? זה לא הפרת חוזה. אין שום חוזה של המדינה שאומר שהמיסים לא ישתנו לעולם.

    ג. תשובה וחבריו לא לקחו סיכון ענק. הם לקחו סיכון סביר בהחלט עבור חברת גז. כדי להבין את זה יש להבין את מבנה ההוצאות בפרוייקט כזה. ראשית משקיעים כמה מיליונים בודדים בסקר ססמי. בישראל ככל הנראה הסקר הזה הגיע לידי תשובה בחינם עקב יציאת בריטיש גז. הנושא השני הוא השקעה בקידוח בסך כמה עשרות מיליוני דולארים – כאן הסיכון האמיתי – אבל בתמר הסיכוי על סמך הסקר היה 30 אחוז ובלוויתן עוד גבוה יותר . עבור חברת גז זה לא סיכון גבוה . אם קדחת 10 בארות ומצאת אחת – זה לא רע – כאן מדובר על סיכון נמוך יותר. השלב השלישי הוא שלב פיתוח הבאר – השקעה של כמה מיליארדים אבל בסיכון נמוך מאד שכן השקעה זו היא עם ערבונים בנקאיים מול חוזים ארוכי טווח

    ד. תשובה וחבריו היו חשודים במעבר על חוק הגבלים עסקיים – מי שממונה אל אכיפת חוק זה הוא הממונה על הגבלים עסקיים. אנשים אחרים שעברו על חוק זה לא עלולים לקבל כל מיני סנקציות מטעם הממונה. ובמקרים מסוימים הולכים לכלא (קרטל המרצפות לדוגמה). הממונה שהעלימה עין מכל הנושא הזה עברה לעבור אצל תשובה. אין שום תרוץ למעבר על החוק – בטח לא שינוי במיסוי או כל טענה אחרת .

    ה. מה שלא מבינים כלל רוב האנשים שגז הוא בטחון לאומי ולא רק כסף. גז זה אנרגיה ורוב עותודות הגז והנפט נמצאות בידי מדינות עויינות או לא דמוקרטיות – רוסיה, סעודיה, עיראק, איראן , קטאר וונצולאה ועוד. פחות מ 10% נמצאי בידי מדינות מערביות דמוקרטיות ורוב העתודות האלה הן כמובן בעדיפות לאותן מדינות – כמו לדוגמה העתודות בארה"ב – בעדיפות ילכו לארה"ב.

    ו. דבר נוסף הוא שגז הוא לא מוצר רגיל – יקר מאד לייצא אותו או לייבא אותו במיוחד ממרחק – אז צריך גז נוזלי באוניות. כך שבמקום להפיק כאן גז בתנאי תחרות במחיר 3.5 דולר אנחנו עלולים לייבא גז כזה ב 20 דולר – בהנחה שיהיה לנו מספיק מקום להקים מתקני גיזוז לגז הנוזלי (כיום יש אוניה שעושה דבר דומה אבל לכמות קטנה מאד של גז – שנועד לצרכי חרום) ובהנחה שיהיה מי שימכור לנו בכלל.

  2. אסף בר כתב בפייסבוק:
    מומלץ !!!
    "לסיכום:
    האם ההסכם גרוע? בדיעבד כן.
    האם ניתן להטות אותו עוד, במחירים סבירים, לטובת הצרכנים? חד משמעית לא!
    האם יש אשמים? רק בדיעבד! מה לעשות… למרות רצון ההמון בדם, ההסכמים המקוריים נראו סבירים ביחס לרמות הסיכון שנטלו היזמים על עצמם.
    האם הפוליטיקאים יחתמו? ברור!
    אז איך נמלטים מזעם ההמון? מזל שיש טייקונים. מאשימים אותם…"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.