אמונה איננה אירוע תאולוגי: האלוף גרשון הכהן בראיון ברשת ב'

גרשון הכהן בערב חדש

[התמונה: תצלום מסך מתוך התכנית: ערב חדש]

ערב יום העצמאות, באפריל 2014, התראיין האלוף גרשון הכהן בתוכניתו של אהרון ויזנר "נקודת מפגש" ברשת ב'. הראיון מומלץ להאזנה, הן בשל מה שיש בו והן בשל מה שלא... (רצועת השידור מצורפת , והיא מחולקת לשני חלקים מפאת גודלה).

חלק ראשון

מזה שנים מטיף הכהן לתלמידיו שאין מומחים לעתיד ושכל ה"לשעברים" שגודשים את אמצעי התקשורת בעת התרחשויות ביטחוניות הם מומחים רק לעבר. לפני הראיון התבצע ירי מעזה לדרום הארץ, ומטבע הדברים ביקש המראיין לשאול את הכהן לדעתו בנושא (נקודה 00:20 ברצועת השידור הראשונה: "האם חמאס מנסה להעביר לנו מסר ביום העצמאות או שזה...?" שאל ויזנר... הכהן ויתר מראש על עמדת הפרשן והיה קצר ונחרץ: "שאל את אלוף פיקוד דרום" השיב. "אני כרגע לא נושא שם בתפקיד. אני מבין בעניין הזה כמוך, כמו כל יהודי שאכפת לו... בוא נלך הלאה!". איזה מלך...

להלן רצף של נושאים שעלו בראיון:

הכהן נשאל לגבי דבריו של המח"ט, עופר וינטר, לחייליו לפני הקרב בעזה, במבצע האחרון: "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''. ה' אלוקי ישראלי היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד האויב המנאץ שמך... בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם, ונאמר אמן". על רקע הדברים הללו נשאל הכהן, האם המסר שצה"ל אמור להעביר לחייליו אמור להיות אוניברסלי? הכהן השיב כי ביטחון לאומי בכל אומה הוא מקומי ולא אוניברסלי, ומח"ט נמדד ביכולתו להפיח בחייליו רוח נכונה לקרב. אם דבריו של וינטר "עשו את העבודה", הרי שזה המבחן, והעדות לכך היא החיילים, חדורי רוח הקרב, שהלכו אחריו.

אמונה, טוען הכהן, איננה אירוע תאולוגי! עבור אנשים שמתחככים בארץ ובאנשיה ומתהלכים בה, אמונה היא גם אירוע של קבלת החלטות וגם דרך חיים, ולא "אירוע של בית כנסת". מבחינה זאת, בן גוריון היה איש מאמין, אפילו יעקב חזן ומאיר יערי, אנשי השמאל של דור המייסדים מדברים על אמונה. אין מפעל גדול שיכול להתקיים בלי אמונה!

בהמשך נשאל הכהן על דברים שכתב בעבר, שמדינת ישראל לא תוכל להתקיים ללא ערכים: אם מדינת ישראל בסך הכל מנסה לייצר עוד מקום שטוב לחיות בו באמות מידה של ה- OECD, הרי שיש עוד מקומות. מי שנלחם נהרג והורג על לוע הר געש מתכוון למשהו גדול בהרבה. בתשובה נתלה הכהן באילנות גבוהים, והביא קטע מכתביו של בן גוריון:

"הביטחון הוא רק תנאי לקיומנו ולעצמאותנו. למדינת ישראל ייעוד מיוחד, כל מדינה חייבת לדאוג לשלומם, לרווחתם והתקדמותם של תושביה, מדינתנו מצווה גם על כך, אבל אין זה העיקר. מגמתה העליונה של מדינת ישראל היא גאולת ישראל וקיבוץ גלויות" (דוד בן־גוריון, 1976, כוכבים ועפר, ע' 32). אלה מושגים ערכיים של השקפת עולם יהודית, קובע הכהן, ללא כחל וסרק!

ועוד נשאל הכהן לגבי אמירה שנויה במחלוקת של אחד האלופים, שהוא מקווה שלא יהיה רמטכ"ל דתי. הכהן התחיל את תשובתו במקום הרבה יותר בסיסי: מי בכלל קובע מה זה דתי? ה"סרגל" של בני ברק? הסרגל של רב אחר? הרי יש מצוות שלמות שבבני ברק לא זכו מעולם לקיים, כמו: יתד תהיה לך על אזנך וכיסית את צעדיך כשתצא למלחמה... (דברים, כג' י' - טו'), ולכן, מי זה דתי? מצוות ירושת הארץ היא מצווה משמעותית ביותר ואפשר בהחלט לשאול, לפי הכהן, מי יותר דתי: זה שמניח תפילין או זה שעוסק בירושת הארץ.

עוד טוען הכהן כי ההפרדה בין השקפת עולם לבין ידע מקצועי נכונה אולי בדרג המאוד מאוד ראשוני. כשמנכ"ל משרד הבריאות מממן טיפולי פוריות, זו לא החלטה מקצועית אלא החלטה הנובעת מהשקפת עולם. לכן, בוודאי רמטכ"ל, ראש שב"כ ומפכ"ל הם אנשים, שלא רק שיש להם השקפת עולם, הם נבחרים על פיה ופועלים לאורה!

חלק שני

הכהן נשאל האם השילוב של חרדים בצה"ל מצדיק את ההשקעה, או שהמשאבים הם כל כך גבוהים שהעסק איננו כדאי?: לצה"ל חסר כוח אדם מיומן, והאנשים הללו על פי הכהן מביאים יכולות גבוהות ומסירות רבה.

ומה באשר לסוגיית שירות הנשים בצה"ל? האם זה טוב לחוסן של צה"ל, שהרי ביחידות שדה יש סרגל מאמץ שונה לגברים ולנשים. הכהן השיב כי אלה הן שאלות פרקטיות - שאלות ניהוליות של תבונת המעשה - והוויכוחים לא באים משם, כי במקום הפרקטי הוויכוחים מסתדרים מעצמם. החשוב הוא שצה"ל זקוק מאוד לכוח האדם הזה ומשימות רבות לא היו יכולות להתבצע בלעדיו, שלא לדבר על האיכות שכוח האדם הזה מביא. לכן אין טעם לנגח את הסוגיה בשאלות פרקטיות.

ועוד נשאל הכהן לגבי גוש קטיף, ואמירתו הידועה בהקשר זה, שעד היום לא מבינים עד כמה חורבן גוש קטיף היה דבר בעייתי: היו כאלה שציפו שהאירוע יביא לכך שיהיה סוף למשוואה ציונות = התיישבות. כשביצעתי את הפינוי מספר הכהן (למי שאיננו יודע, האלוף גרשון הכהן היה האיש שצה"ל הטיל על כתפיו את משימת ביצוע ההתנתקות), השתדלתי שמומנטום ההתיישבות ימשיך להיות מנוע חיוני למפעל הציוני. סוגיית גוש קטיף מובילה אותנו לשאלה מהו בית עבור יהודי בארץ ישראל. האם אנחנו תופסים "בית" כמו בית בעיר או שיהודי מתחבר לאדמה כמו רוסי לאדמתו, גרמני לאדמתו, פלסטיני לאדמתו... זאת שאלת יסוד של מקומנו בארץ הזאת.

"אתה מצטער שהיה לך חלק באירוע הזה (ההתנתקות) או שהיית עושה היום את אותו הדבר?" אני עשיתי את הדברים באמונה. אינני חי בדואליות ואינני משאיר את אמונתי בבית כשאני יוצא למרחב הציבורי. השאלה הגדולה היא, האם מישהו יודע מה היה ציווי האל לגרשון הכהן בקיץ 2005? תפיסת עולמי אומרת שהדברים החשובים באמת הם חד פעמיים וזה לא כתוב בשום ספר. אני מלאתי את חובתי כירא אלוהים, ואת שלטון החוק סיפקתי דרך יראת האלוהים שלי!

אגב, בימים אלה שוקד הכהן על ספר העוסק בפרשה זו ובהשלכותיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.