גרשון הכהן: מרכיב האמונה בפרקטיקה המעשית של חמאס

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ב- 1 באוקטובר 2014 התקיים יום עיון במרכז בגין סאדאת (בס"א) באוניברסיטת בר אילן בסוגיית לקחי מבצע צוק איתן. הרצאתו של האלוף גרשון הכהן עסקה, בין היתר, במרכיב האמונה בפרקטיקה המעשית של חמאס.

לפי הגישה האירופית כפי שהתקבעה במהפכה הצרפתית, האמונה נמצאת במקום הפולחן, ושם היא נשארת. במרחב הציבורי מתנהגים בצורה רציונלית.

גישת חמאס אחרת. את הדבר הזה קציני מודיעין ישראלים לא מסוגלים להבין, כולל חובשי כיפה. לאורך כל הנאומים של בכירי חמאס שזורים המילים: "אללה לצידנו", "בידינו הכוח, האמונה והרצון" וכדומה. מושגים כמו נתפסים על ידי קציני המודיעין כסוג של דיבור, שאין לו קשר של ממש לתוכן. אני אטען, שיש לו קשר של ממש לתוכן ולפרקטיקה של האנשים האלה.

מרכז בגין סאדאת

היהודים האשכנזים והפילוסופים מתייחסים לאמונה כאידיאה. זה לחלוטין לא הדיבור התנ"כי וגם לא הדיבור המוסלמי. כשמוסלמי מדבר על אמונה, הוא מדבר על משהו אחר לחלוטין שקשור להוויית הפעולה ולכוח לפעול ולדחף לפעול. כך גם בתנ"ך, למשל כתוב בחבקוק: "... וצדיק באמונתו יחיה".

בשביל פילוסופים, אמונה זה עניין של פילוסופיה ו- אפיסטימיולוגיה - תורת ההכרה; ובשביל תאולוגים, אמונה זה עניין של אנתולוגיה - מה יש. כלומר: יש או אין שילוש קדוש, תחיית המתים וכדומה;  ולענייננו, אמונה זה האופן שבו אתה פועל במציאות. האופן שאתו אתה נכנס לחיים האמתיים.

לסיכום, בין היהודים האשכנזים, הנוצרים ואנשי המהפכה הצרפתית יש מכנה משותף: הם משאירים את האלוהים בבית הכנסת כשהם יוצאים לעבודה. ביני לבין חאלד משעל יש מכנה משותף: שנינו באים עם אלוהים לעבודה! 

אצל חמאס חזר שוב ושוב הדיבור על "מערכה פתוחה". בממד הפיזיקאלי מערכה פתוחה פירושה ללא גבולות בזמן ובמרחב. ואכן, הם ניסו לפתוח את המלחמה הזו מעבר לגבולות צפויים בזמן ובמרחב. המלחמה אצלם היא הרבה יותר מטה-פיזיקה (ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקיום והעולם) מפיזיקה. ההפך של "מפתוח" זה "מכתוב" - גזירת גורל. "מפתוח" משמעו שהכל פתוח: האל לא קבע! הוא השאיר את זה פתוח למעשיו של המאמין, להקרבתו ולהשתדלותו. זו ההזדמנות. חיים ויצמן נשיאנו הראשון כתב מברק ממיטת חוליו לבן, גוריון שעתיים לפני הכרזת המדינה: "נפתחו שערי שמים. המעזים להיכנס יקבלו את גאולתם". משמע, מי יודע אם אי פעם תשוב ההזדמנות הזו". זו פרקטיקה של מקבלי החלטות, שמבינים במציאות, שבה משהו יוצר הזדמנות. זה מחייב בירור, כי בשעה כזאת, כל החישובים על נכון ולא נכון נמצאים בתוך מסגרת ייחוס אחרת לחלוטין.

נטען שחמאס אינו פועל על פי הקודים המערביים הרציונליים, ונשאלת השאלה, מה זה רציונלי? האם חמאס רציונלי? אני טוען, שכן, אבל שהוא פועל בסרגל אחר, של רציונליות אלטרנטיבית. זו טענה מקוממת עבור איש של מדע האדם, בעיקר אם הוא אמריקני ביהוויוריסט (ביהוויוריזם היא žהתפיסה, על פיה הוראה מתאפשרת באמצעות סדרה של מטרות ניתנות לצפייה, למדידה ולבקרה, המוצגות על ידי המורה ומושגות על ידי הלומד). יש יותר מסרגל אחד לרציונליות, משום שברציונליות יש שתי שאלות שאנו מתקשים לראות את השוני ביניהן:

  • האחת, האם הפעולה רציונלית בקשר שבינה לבין תוצאה רצויה. למשל, אם התכלית שלי היא רווח, ואני מגדל כותנה בנגב כשבסין זה זול יותר אז ניתן לומר שאני פועל באופן לא רציונלי;
  • אבל אם אני מגדל כותנה כדי שכל בני ישראל ילבשו כותנה מגידולי ארץ הקודש, הצידוק של עלות תועלת איננו התכלית. מבחינה זו, הדיון איננו על הקשר שבין סיבה לתוצאה, אלא על הרציונליות של התכלית. זה דיון אחר העוסק בהשקפת עולם.

יש לנו בעיה להבין את העניין הזה בגלל כמה סטריאוטיפים. אדם רציונלי סבור שמי שמאמין לא מפחד כי האמונה פוטרת אותו משיקולים מציאותיים, וזה ממש לא נכון. עוד אומרים שלמי שמאמין אין ספקות כי מבטיחים לו, וגם זה פשטני. ההבטחה היא רק כיוון. כמו כוכב הצפון. האל שצמצם את עצמו מסתיר מהמאמין את ציפיותיו ולא אומר לו מה הדרך הנכונה, אבל זה לא פותר את המאמין מלהשתדל. ואצל חמאס, בין רעיון ההתנגדות לרעיון האמונה יש קשר עמוק. התנגדות משמעה שאין ביכולתי לפטור את עצמי מהמחויבות לפעול. גם אם כוחי אינו מספיק להשלים את המלאכה, גם אם כרגע הכל נראה חסר סיכוי, אני מאמין שכשמתחילים, תהייה התהוות ויקרו דברים. זה רעיון ההתנגדות וזו הפרקטיקה של האיש המאמין. בתפיסה הזו שהיא היברידית, גם הפרגמטיות היא ציווי דתי. אין הפרדה בין הפרגמטי לדתי. כדי להבין את השיקול של המעשה, צריך להבין את הפרקטיקה הדתית.

בשנות התשעים של המאה הקודמת נוצרה צומת מרתקת: חמאס וחיזבאללה בהשראת איראן בחרו באמונה כדרך להשגת עליונות בכוחה של האמונה; ישראל בחרה בדרך הפוכה, של פיתוח טכנולוגי כדרך להשגת עליונות מכוחה של קדמה טכנולוגית. זה יוצר כמובן פערי הבנה גדולים בין הצדדים, ואי ההבנה הזו ניכרת בכל ממדי מבצע "צוק איתן".

טכנולוגיה

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Missy Schmidt לאתר flickr]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.