יותם הכהן: מחאת דוד הנחלאווי נגד גוליית הארגוני ולקחיה

[דוד הנחלאווי מול גוליית הארגוני... המקור: free bible images]

[דוד הנחלאווי מול גוליית הארגוני... המקור: free bible images]

הדיון - על מחאת דוד הנחלאווי - כלל אינו עוסק בצבאות, באסטרטגיה או בהיסטוריה. הצבאות כמבשרי הארגונים, מבשרים לנו על שינוי שישפיע על הסביבה הארגונית כולה. הפתרון מחייב יצירה של פרדיגמה חדשה בעולם הארגוני. יהיה מרתק לראות איך זו תיראה. יש לכם רעיון?

[למאמר המקורי של יותם הכהן באתר דואלוג] [לאוסף המאמרים על סיפור דוד וגוליית ומשמעויותיו, לחצו כאו] [לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

יותם הכהן הוא יועץ בכיר במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, עוסק בתחומים של חשיבה מערכתית ואסטרטגית, בפיתוח מתודולוגיות למידה מתקדמות; ובעיצוב סביבות טכנולוגיות תומכות שיתוף ולמידה. יותם שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.

יותם הכהן הוא מנהל של חברת הייעוץ דואלוג ויועץ בכיר במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, עוסק בתחומים של חשיבה מערכתית ואסטרטגית, בפיתוח מתודולוגיות למידה מתקדמות; ובעיצוב סביבות טכנולוגיות תומכות שיתוף ולמידה. יותם שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.

ליצירת קשר עם יותם הכהן: טל: 054-4702895; דוא"ל: [email protected]

לאתר חברת דואלוג, לחצו כאן.

*  *  *

מחאת דוד הנחלאווי - במהלך אפריל-מאי 2014 - הייתה מחאת הרשת הראשונה של חיילים נגד פיקוד צה"ל, והחלוץ של מחאות נוספות, שהולכות ומתעצמות, כמו מחאות הרשת בעקבות הירי של חייל אלאור עזריה בתל רומיידה בחברון, במרץ 2016; ונפילתו של החייל בראל חדריה שמואלי בגבול עזה, באוגוסט 2021.

סיפור המעשה: באפריל 2014 נשלחו חיילים מגדוד 932 של חטיבת הנח"ל למשימות שיטור ואבטחה בחברון. נער פלסטיני התעמת עם אחד מחיילי הגדוד, דוד אדמוב, והעימות צולם בוידאו ושודר בתקשורת. הנער, שהשתייך לקבוצה של תושבים שעוכבה במקום, הביע כעס ונצמד לחייל. החייל הורה לנער להתרחק, ומשלא נענה, דחף וקילל אותו, דרך לעברו את נשקו ואיים לירות בו ובנער נוסף שרץ לעברו מאחור ואחז בידו השמאלית אגרופן מתכת (ויקיפדיה: מחאת דוד הנחלאווי).

המחאה פרצה בעקבות פרסום הסרטון. במהלכה, נפתח דף פייסבוק בשם "גם אני עם דוד הנחלאווי" (ראו דוגמה משמאל), כשהגולשים מביעים בו תמיכה בחייל דוד אדמוב (ראו תמונה למטה). בתוך זמן קצר העלה העמוד תמונות וכרזות מחאה רבות, שהחלו סוחפות את הרשת החברתית (ויקיפדיה: מחאת דוד הנחלאווי).

[לדף הפייסבוק: "גם אני עם דוד הנחלאווי", לחצו כאן]

בתמונה: כותרת דף הפייסבוק: "גם אני עם דוד הנחלאווי"

שינוי בסיסי מול שינוי מצבי

[בתמונה משמאל: כרזת מחאה בדף הפייסבוק: "גם אני עם דוד הנחלאווי". היוצר אינו מוזכר. למקור לחצו כאן]

לא בכל יום אדם או חברה עומדים בפני זרם מעמקים שפורץ אל פני השטח ומאיים לשנות סדרי עולם. לא בכל יום, אבל יכול מאוד להיות שזה קורה יותר משנראה לנו. ההיסטוריה לימדה אותנו שהתודעה האנושית מתקשה להתמודד עם ההתפרצויות הנדירות הללו והיא נוטה להדחיק את קיומן, ולסווגן כחד פעמיות או כלא מאיימות. ההסבר המיידי, המצבי, מאפשר להימנע מעומק השינוי הנדרש בתפיסה.

[בתמונה משמאל: כרזת מחאה בדף הפייסבוק: "גם אני עם דוד הנחלאווי". היוצר אינו מוזכר. למקור לחצו כאן]

אירועי דוד הנחלאווי היו רגע כזה שבו המציאות המבעבעת מתחת לפני השטח טופחת על פנינו לרגע ואז שבה להתכסות, לפחות עד להתפרצויות הבאות. ככל שנתקשה להתאים את תפיסתנו למציאות המשתנה ההתפרצויות הבאות יהיו חריפות יותר ומתמשכות יותר.

מהו הסבר מצבי? כשחיילים בפעם הראשונה בתולדותינו (ואולי בתולדות האדם?) התקוממו על היחס לדוד הנחלאווי, מיד קמו כולם לנכס את התופעה תחת ההסברים הישנים והמוכרים:

  • החיילים התמרדו כי הדרג המדיני שם אותם במשימה הבלתי אפשרית של שליטה על עם אחר;
  • החיילים התקוממו כי לא נותנים לצה"ל לנצח;
  • ההתקוממות היא תוצר של השנאה שפושה במחוזותינו...
  • או שהיא תוצר של חוסר הגיבוי שהחיילים החווים מצד המערכת.

כל ההיטלים הללו בהכרח נכונים, אך הם מסתירים מעינינו את השאלה הגלובלית המהותית, שמשפיעה על כל אחד ואחד מאיתנו – היחס שלנו לארגונים ולסמכות הפורמלית הולך ומשתנה מן הקצה אל הקצה.

לחפש את הטרנספורמציה בצבאות

[בתמונה משמאל: נפוליאון בונפרט. הבריטים הבינו שהם לא מצליחים להעמיד למול נפוליאון מצביא באותו סדר גודל; והמציאו את רעיון המטה המשולב. המערכת שהבריטים השכילו לבנות ניצחה בשדה הקרב את גאוניות היחיד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי rauschenberger לאתר Pixabay]

צבאות הם ארגונים ענקיים שלא נוטים להשתנות לעתים תכופות, או במהירות יתרה, בעיקר כאשר אינם חשים את נחת זרוע הכישלון.

בכל זאת, אם נתבונן בעבר נראה שיש קשר ישיר בין עליית רעיון הצבא המודרני בין יצירת הרעיון של הארגון המודרני – רעיון זה עוצב במידה רבה בתוך ובהשראת צבאות ההמונים של העידן המודרני. המלחמות של ראשית המאה ה-19 היו מבשרי תקופת הארגונים.

אם להתמקד באירוע אחד מכונן, ניתן לבחון את ניצחון תפיסת המטה הבריטית על פני רעיון המצביא היחיד של נפוליאון בקרב ווטרלו: הבריטים הבינו שהם לא מצליחים להעמיד למול נפוליאון מצביא באותו סדר גודל; והמציאו את רעיון המטה המשולב. המערכת שהבריטים השכילו לבנות ניצחה בשדה הקרב את גאוניות היחיד.

[בתמונה משמאל: נפוליאון בונפרט. הבריטים הבינו שהם לא מצליחים להעמיד למול נפוליאון מצביא באותו סדר גודל; והמציאו את רעיון המטה המשולב. המערכת שהבריטים השכילו לבנות ניצחה בשדה הקרב את גאוניות היחיד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי rauschenberger לאתר Pixabay]

מי שהפנים יותר מכל את הלקח הזה היה דווקא הצבא הפרוסי שהמשיך לפתח את רעיון הניהול הצבאי, שבעידן צבאות ההמונים היה לבנה קריטית ביכולת לפקד. הניהול הצבאי היה במובן זה מבשר של הביורוקרטיה הגרמנית שהשפיעה בתורה על רעיון הביורוקרטיה בעולם.

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [להרחבה על ובר, טיילור והגישות מכניסטיות רציונליות בהתנהגות ארגונית, לחצו כאן] [להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

גם אנחנו עם דוד הנחלאווי

[בתמונה: גם אנחנו עם דוד הנחלאווי... הצילום: מתוך פייסבוק]

ממה שואבת הביורוקרטיה את כוחה?

  1. תמצית הרעיון הביורוקרטי נעוצה בהנחה, שכל רמה רואה תמונה רחבה מקודמתה, ועל כן יכולה להכווין את אלו שתחתיה
  2. כוחה של הביורוקרטיה נובע מן הסגירות הפנימית שהארגון מייצר ביחס לעובדיו.

על כן, האיום הגדול ביותר לשלמותם של ארגונים תהיה מציאות, שבה שני היבטים אלו מתערערים:

  • מחד גיסא, ביצירת תחושה לפיה הרמות השונות בארגון מתמודדות עם סוגיות שונות בתכלית;
  • ומאידך גיסא, פריצה של הסגירות הארגונית.

איזו תוחלת תהיה בהכוונה של הרמה הממונה ביחס לפרטים, אם היא אינה מבינה את האתגרים של הרמה שמתחתיה? כיצד ייווצר סנכרון ארגוני ללא שפה משותפת, שהיא תוצר של הסגירות הארגונית?

[לאוסף המאמרים על פתיחות ניהולית, סגירות ניהולית ומעורבות עובדים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סנכרון', לחצו כאן]

איזו תוחלת תהיה בהכוונה של הרמה הממונה ביחס לפרטים, אם היא אינה מבינה את האתגרים של הרמה שמתחתיה? כיצד ייווצר סנכרון ארגוני ללא שפה משותפת, שהיא תוצר של הסגירות הארגונית? [הכרזה: ייצור ידע]

[הכרזה: ייצור ידע]

הרעיון הארגוני האמור הדביק, במוקדם או במאוחר, את צבאות המערב כולם, וגם בישראל

[בתמונה משמאל: חיים לסקוב. האחידות שיצר הצבא הבריטי קסמה לבן גוריון... התמונה באדיבות אתר צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

בישראל נערך בשנות המדינה הראשונות מאבק איתנים על דמותו של הצבא, בדיוק לאור שאלות אלו.

דוד בן גוריון, שהאמין ברעיון הצבאי הבריטי, ביטל לאור זאת את מה שהוא ראה כ'בלגן לא פרודוקטיבי של הפלמ"ח', ו'הלביש' על צה"ל את אותו רעיון ארגוני.

האגדה מספרת שבאחד מן הסמינרים הביטחוניים שלו, בן גוריון ראיין את חיים לסקוב, אז קצין צעיר עם ניסיון בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

[בתמונה משמאל: חיים לסקוב. האחידות שיצר הצבא הבריטי קסמה לבן גוריון... התמונה באדיבות אתר צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

בן גוריון היה בטוח שלסקוב 'תיאם עדויות' עם קצין אחר שראיין, אך נוכח לבסוף לדעת מפי לסקוב שדבריהם הדומים דומים כל כך אלו לאלו, מאחר ושניהם שירתו יחד בצבא הבריטי.

בן גוריון, נפעם מן היכולת לייצר רמה גבוה כל כך של אחידות, אימץ את ותיקי הצבא הבריטי על פני בוגרי הפלמ"ח וקיבע בכך את דמותו של צה"ל לדורות. מאוחר יותר הוא גם יעמוד על הבעייתיות שבהחלטה זו, אפשר שמאוחר מידי.

[להרחבה בנושא ה'סמינר' של בן גוריון, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: בן גוריון, שהאמין ברעיון הצבאי הבריטי, ביטל את מה שהוא ראה כבלגן לא פרודוקטיבי של הפלמ"ח, ו'הלביש' על צה"ל את הרעיון הארגוני של הצבא הבריטי. צילום משה פרידן, לע"מ]

[בתמונה: בן גוריון, שהאמין ברעיון הצבאי הבריטי, ביטל את מה שהוא ראה כבלגן לא פרודוקטיבי של הפלמ"ח, ו'הלביש' על צה"ל את הרעיון הארגוני של הצבא הבריטי. צילום משה פרידן, לע"מ]

בחזרה לדוד הנחלאווי - הצבא רואה ולא מבין

לאור אירועי דוד הנחלאווי בחר אמיר אורן לצטט במאמר ב'הארץ' מחקר של מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל אודות השינוי שעולם הרשתות החברתיות מייצר בקרב החיילים. האתגר המרכזי של הצבא מתבטא, לפי המחקר, בשני אופנים – פגיעה במיומנויות החברתיות של החיילים, ופגיעה ביכולת לקבל מרות.

ביחס לאתגר החברתי המאמר מציין כי: כינון יחסים בין־אישיים במרחב הווירטואלי פוגע ביכולת הפיתוח של מיומנויות חברתיות ובקשירת יחסים עם שווי מעמד. כלומר – דור שגדל בתוך הפייסבוק לא ידע להיכנס מתחת לאלונקה. המאמר מוסיף ומצטט ביחס לקבלת המרות הצבאית:

"מתגייס שבתקופת נערותו ובגרותו לא הוצבו לו גבולות ולא חווה באופן משמעותי את היחסים עם דמות סמכותית, עלול להתקשות מאד עם גיוסו (למסגרת הצבאית, המדגישה קבלת סמכות וציות לפקודות). נקודת הפתיחה תהיה נמוכה יותר. לסמכות המפקד תוקף ומעמד מובהקים וברורים יותר מאשר לסמכות הורים ומורים. במצבי הפרת פקודות הצבא או אי־קבלת מרות המפקדים, המסגרת הצבאית נוקטת יד קשה ועונשת. החייל גם אינו יכול למצוא במרחב הווירטואלי מפלט מאנשי סמכות ומגבולות ברורים. עלולה להיווצר חוויה קשה של חוסר אונים״.

אמיר אורן ב'הארץ': בצה"ל מזהירים: המרדנות סביב דוד הנח"לאווי היא רק ההתחלה התקשורת הווירטואלית משפיעה לרעה על כישוריהם החברתיים של החיילים החדשים, שמתקשים להתנתק מהסמארטפון ולקבל מרות; המחקר שהצבא מנסה להסתיר

[לכתבה המלאה של אמיר אורן ב'הארץ', לחצו כאן]

השינוי, שהמאמר מתאר רק את קצה קצהו, נרחב ועמוק הרבה יותר ממה שניבט בו

[בתמונה: כריכת הספר: 'שינוי: עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן לווצלוויק ואח'. את השינוי שמתחולל בצה"ל ניתן לתאר במונחי הספר כ'שינוי מהמעלה השנייה'. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כותב המאמר עומד על בעיה שקיימת בעידן שבו אנו חיים, אך נראה שהוא איננו יודע לנסח טענה זו כל צרכה, ונופל לדיון ברמה של "הנוער של ימינו זה לא מה שהיה פעם". אבל מעבר לכך, הוא מניח באופן מוחלט את משמעות המסגרת הצבאית.

השינוי - שהמאמר מתאר רק את קצה קצהו - נרחב ועמוק הרבה יותר ממה שניבט מהמאמר. לא הרעות נמצאת בסכנה ולא קבלת המרות המיידית, אלא עצם היכולת של הארגון הצבאי להיות ארגון אחד הפועל על פי מטרות משותפות. את הבעיה הזו לא ניתן לפתור על ידי מתן עוד זמן אייפון לחיילים, או על ידי חידוד נהלים "לפתיחה באש" ברשתות החברתיות.

[בתמונה: כריכת הספר: 'שינוי: עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן לווצלוויק ואח'. את השינוי שמתחולל בצה"ל ניתן לתאר במונחי הספר כ'שינוי מהמעלה השנייה'. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

אבל כדי לעשות זאת, צריך גם להבין באופן מדויק יותר את מהות האתגר. בשל רוחב השאלה, לא נכנס לכל עומק האתגר בשורות אלו (שכן היא נוגעת לשינוי הבסיסי המתרחש בשוק העבודה הגלובלי ולשאלות רבות ונוספות). עם זאת, ביחס לאמור לעיל ניתן לטעון כי שני ההיבטים הבסיסיים, שאפיינו ארגונים עד כה, משתנים.

ביחס למאפיין הראשון, אופי האתגרים מוביל לכך שהבעיות שכל רמה חווה שונות מהותית מאלו של הרמה שתחתיה או מעליה: באירוע שאנו עוסקים בו, החיילים התקוממו בראש ובראשונה נגד דובר צה"ל, שופר הפיקוד העליון, על כך שהוא איננו מבין את האתגרים שלהם. את ההבדל הזה ניתן למצוא בדיוק של דובר צה"ל שגינה את הקללות והעובדה שהחייל צולם אך לא את התנהגותו:

  • השאלה שמעסיקה את הפיקוד הבכיר היא תדמיתית. המרחב הרלוונטי שלה איננו הרחוב בחברון אלא דעת הקהל העולמית.
  • השאלה שמעסיקה את החיילים היא החוויה היומיומית שלהם.
חוסר היכולת לגשר על החוויות השונות מעלה ספקות על האחידות של המערכת המדוברת במצבי קיצון; עובדה שבלטה באירועים מאוחרים יותר, כמו: סערת אלאור עזריה במרץ 2016; וסערת נפילתו של החייל בראל חדריה שמואלי, באוגוסט 2021.

ביחס למאפיין השני, הסגירות הפנימית של המערכת מתרופפת. כאשר חיילים נמצאים בו בזמן בצבא ולא בצבא (בפייסבוק, ברשת, בווטסאפ, פרוסים בחווייתם על פני כל העולם) היבט בסיסי ביותר של החיילות והצבאיות הישנה משתנה. המקרים ההולכים ונהיים תכופים של מדליפים מטעם עצמם, הם סנונית המבשרת את הבלגן שלפנינו. 

אך כיצד מייצרים סגירות ארגונית בעידן פתוח?

אלטרנטיבות מהעבר – כשהפרה-והפוסט מתחברים

[התמונה של הפילוסוף מישל פוקו נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי רועי בושי. קובץ זה הוא בעל תנאי רישיון GNU לשימוש חופשי במסמכים]

מול שינוי בסיסי נדרשת חשיבה רעננה. אבל מאיפה מתחילים בכלל? למישהו יש בראש דגם אחר של צבא כדי שנוכל להתחיל ממנו? כדי למצוא חלופות לקיים, מבקש הפילוסוף מישל פוקו (ראו תמונה משמאל) ליצור גנאולוגיה – ציור של האופן שבו הגענו עד כה – כדי למצוא בעבר אלטרנטיבות למה שמתרחש בהווה.

[התמונה משמאל של הפילוסוף מישל פוקו נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי רועי בושי. קובץ זה הוא בעל תנאי רישיון GNU לשימוש חופשי במסמכים]

מסתבר שבהיסטוריה הפרטית שלנו יש אפשרות לחשיבה ארגונית אחרת על צבאות שעשויה להיות רלוונטית לאור עומק השינוי המתואר:

"בלי לזלזל בערכו של הנשק, למד הפלמ"ח לראות באדם את מרכז הכוח במלחמה. יצחק שדה היה נוהג לאמור: "אם יהיו לנו לוחמים מעולים, הרי גם אם לא נהיה מזוינים במידה מספקת, נוכל לאויב ואף נזכה בנשקו". ואכן, שומה הייתה עלינו ללחום בנשק המצוי, ולאו דווקא ברצוי.

לפיכך, לא רק שאין "לשבור את האזרח כדי ליצור את החייל", כמקובל בכמה צבאות מקצועיים, אלא להיפך, יש להעלותו, על-ידי השכלה, אימונים, חינוך ויחסי חברות של כבוד הדדי, שהם תנאי לעיצוב דמותו של חייל-אדם, נאה, מאומן, מחונך, ממושמע ונאמן…

אמנם, האחדה כלשהי נחוצה, לשם גיבושם של דפוסי-צוות משותפים. אך לעולם יש לזכור כי אין אדם דומה בדיוק לרעהו. לכל אדם סגולות וחולשות משלו, וסטנדרטיזציה מופרזת עלולה לטשטש את דמות היחיד ולהשוות את רמת היחידה לרמת החלשים שבתוכה. היחידה הצבאית בצבא מודרני, ובייחוד בצבא קטן כשלנו, חייבת להיות פרי קומפוזיציה הרמונית של אישים וכישרונות שונים, המפעילה כלי נשק שונים ומגוונים תוך תיאום הדדי. מן ההכרח, אפוא, להשקיע, בצד הטיפול הקולקטיבי וגיבוש הצוות גם טיפול אישי בכל יחיד, בהתאם לכישרונותיו ונטיותיו, כדי להעלות את רמת היחידה כולה, גם מתוך העלאת כל יחיד ויחיד מאנשיה."

אלוף (מיל') יגאל אלון על ערכי הפלמ"ח, מתוך אלבום הפלמ"ח.

[בתמונה: יגאל אלון במלחמת העצמאות... מקור התמונה אינו ידוע, והיא נחלת הכלל]

[בתמונה: יגאל אלון במלחמת העצמאות... מקור התמונה אינו ידוע, והיא נחלת הכלל]

הציטוט של יגאל אלון מתאר את הרעיון המארגן של הפלמ"ח...

[בתמונה: הפלמ"ח – האחדה מינימלית לטובת האיכות האנושית הייחודית. בצילום: משה נגב (מימין) ויוסקה שפלר מחטיבת הנגב, 1948. קרדיט: אוצר תמונות הפלמ"ח The Palmach Photo Gallery, מתוך אתר פיקיויקי ייחוס: (CC BY 2.5)]

... ארגון שמבוסס על סדר רופף ומצוינות אינדיבידואלית-יזמית, ולא על מבנים קשיחים וסגורים.

הכורת עלה על הפלמ"ח שעה שבן גוריון נשבה בקסמי הרעיון הצבאי הבריטי, אך רוח הפלמ"ח פעפעה והופיעה, לא פעם, באירועים ובקרב גורמים שונים בהיסטוריה של ישראל הצעירה.

לבסוף, נותר מעט מאוד מן הרוח המקורית, ואילו הרעיון הצבאי הסטנדרטי נותר המובן מאיליו היחיד האפשרי.

האם בעידן הפוסט שלנו יכולה להיות עדנה לרעיון הרופף והייחודי שמקבל את השראתו מהפלמ"ח ולא מעידן הצבאות המודרניים? איך נראה ארגון כזה?

נראה שיש לנו דרך ארוכה ורצופת ניסויים כדי להבין.

[בתמונה: הפלמ"ח – האחדה מינימלית לטובת האיכות האנושית הייחודית. בצילום: משה נגב (מימין) ויוסקה שפלר מחטיבת הנגב, 1948. קרדיט: אוצר תמונות הפלמ"ח The Palmach Photo Gallery, מתוך אתר פיקיויקי ייחוס: (CC BY 2.5)]

.

אפילוג – מי מדבר כאן על צבא?

הדיון - על מחאת דוד הנחלאווי - כלל אינו עוסק בצבאות, באסטרטגיה או בהיסטוריה. הצבאות כמבשרי הארגונים, מבשרים לנו על שינוי שישפיע על הסביבה הארגונית כולה. המענה לאתגר זה לא יכול לנבוע מהדחקתו או ממציאת פתרונות מקומיים לטיפול בו. השיבה לעבר צריכה לאפשר לנו לחשוב אחרת ושונה על החיים הארגוניים שלנו כיום, לקראת יצירתה של פרדיגמה חדשה בעולם הארגוני.

יהיה מרתק לראות איך זו תיראה. יש לכם רעיון?

[למאמר המקורי של יותם הכהן באתר דואלוג] [לאוסף המאמרים על סיפור דוד וגוליית ומשמעויותיו, לחצו כאו] [לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

 

5 thoughts on “יותם הכהן: מחאת דוד הנחלאווי נגד גוליית הארגוני ולקחיה

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: הפתרון ליהודה ושומרון הוא רק משמר הגבול - ייצור ידע

  2. Pingback: איתמר טובי: צה"ל של מטה וצה"ל של מעלה... - ייצור ידע

  3. Pingback: איתמר טובי: צה"ל של מטה וצה"ל של מעלה... - ייצור ידע

  4. Pingback: סיפור דוד וגוליית ומשמעויותיו באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  5. Pingback: גרשון הכהן: לתת למפקדים 'גב' עם ניסיון - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *