ברגע אחד של משבר, ויתרה המשטרה הספרדית על אסטרטגיות של משטרה בחברה דמוקרטית; על מודלים של 'שיטור בחברה רב תרבותית'; ועל אמנת רוטרדם לשיטור חברות מולטי אתניות. היא חזרה לימים ה'טובים' ההם של הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו, שבהם מילאה תפקיד מרכזי במניעה אקטיבית של חופש ביטוי. התנהגות זו אינה מפתיעה. המשטרה הספרדית רק הפגינה דפוסים / תבניות התנהגות שמוכרים לנו היטב מההיסטוריה של השיטור...
בעולם מנוטר - גדוש במצלמות, ברחפנים המנטרים אחר כולם, בחיישנים על הבגדים ובתוך הגוף, ועוד - הפשע יעבור תמורה מן היסוד: רוב הפושעים בעולם הפיזי ייעלמו, ואת מקומם יתפסו הסייבר-פושעים – מתכנתים והאקרים שיוכלו לפרוץ למערכות הצדק עצמן...
בעוד ש'שיטור הנקודות החמות' הוכיח עצמו כאפקטיבי במניעת פשיעה, הלך והתפתח נרטיב האומר, שגישה זו יחד עם גישות אחרות של פיקוח על הפשיעה הן בלתי הוגנות ואף ברוטליות. במאמר זה בוחן פרופ' דויד וייסבורד - חתן פרס שטוקהולם (הנובל של הקרימינולוגיה) נרטיב זה, שהולך ונעשה מקובל, ומאתגר כמה מהנחות היסוד שלו, ומציע נרטיב נוגד שבבסיסו ההנחה שניתן לשלב שיטור 'נקודות חמות' יחד עם גישות המעודדות הערכות חיוביות של הציבור את לגיטימיות המשטרה.
המרדף המשטרתי (police chase) מהווה, פעמים רבות , את שיא העלילה בסרטי המשטרה. זהו אקט המביא לידי הקצנה את מחויבות השוטר לתפקידו, ואת המתח העניין והסיכון הגלומים בתפקיד הזה. הסרטים גם ממחישים לא מעט את המחירים המתלווים למרדף: הרס סביבתי, פגיעה ברכבי אזרחים עד כדי הריגתם והרס סביבתי. דוגמה כזו הייתה במהלך השבת של ה- 5-4 בנובמבר, כאשר שני אזרחים תמימים נהרגו במהלך מרדפים עם רכבי משטרה. המשטרה מנסה בהתפתלויות ניסוחיות, כאלו ואחרות, להקל מעל העמימות ולקבוע מסמרות, אולם מאמץ כזה בעולם של אי וודאות והחלטות מהירות הוא חסר סיכוי מלכתחילה. שוטרים נבחנים ומשלמים מחיר על מרדפים על פי מבחן התוצאה!
הרבה נכתב בשנים האחרונות על התערערות סדר החיים במקומות רבים באירופה: על הפליטים ומצוקותיהם, על האזרחים... מעט מאוד נכתב על מצוקות השוטרים. מצוקה זו התפרצה לאחרונה בהפגנה ספונטנית של מאות שוטרים במרכז פאריז, נגד מפקדיהם, הדרג הפוליטי ורשויות המשפט. למצוקות הללו מוקדש המאמר הנוכחי.
לפי השמועות, עומד אגף החקירות להיחצות לשניים: חלקו האחד - להב 433, שגם בראשו עומד ניצב, כמו בראש אגף החקירות - יוכפף ישירות למפכ"ל כמעין אגף בפני עצמו לחקירות ברמה הארצית. האגף המוקטן יתמקד בשליטה מקצועית על יחידות החקירה בשטח, וימונה אליו כפי הנראה מינוי חיצוני: שופט מחוזי לשעבר או פרקליט מחוז, מחוץ לשורות המשטרה... גם אם הרפורמה הזו היא בדיה ולא תבוצע, היא משקפת לנו נאמנה את נקודות התורפה של המשטרה, ואת הסיבות שהגיעה למצבים של פער רלוונטיות עמוק שכזה עם המציאות. אם תבוצע ותצלח, יתקדם המפכ"ל שלב נוסף ברפורמה שלו להצלת המשטרה מעצמה!
הסיבה היחידה שבגינה המודל של משטרת ישראל כמשטרה לאומית אחת (לכאורה) הצליח לשרוד עד היום, הוא הקרדיט הציבורי - שנצבר מידי תקופה של מתח בטחוני - בגין עבודת המשטרה בתחום ביטחון הפנים!
קיימות שתי אסטרטגיות משטרתיות בסיסיות להתמודדות עם הפשיעה: התמקדות ביעדי אדם, או לחלופין, ביעדי מקום. שימוש ביעדי אדם משמעו, שהמשטרה הינה רק תחנה בפס הייצור של מערכת אכיפת החוק, והיא רואה את עיקר תפקידה במעצר עבריינים ובהגשת כתבי אישום לבית המשפט (התחנה הבאה בפס הייצור). לעומת זאת, שימוש ביעדי מקום מלמד שהמשטרה מבינה שלעולם יכולתה לפתוח תיקים תהיה גדולה מיכולת בתי המשפט לשפוט ובתי הכלא להכיל. על כן, היא בונה את עצמה על אסטרטגיות אחרות, כמו "לרפא" אזורים נגועי פשיעה. העשורים האחרונים מלמדים על התבססות האסטרטגיה של יעדי מקום כגישה מובילה בשיטור!
לאחרונה התגלגל לידי ספר מ- 1960, המתאר את תהליך הסמכתו של מפקד צוללת בצי ארצות הברית. ההשוואה הייתה בעיני מרתקת ומעוררת מחשבה: לא הכל מתאים לנו. בתרבות המשטרה הקיימת יש הרבה מחסומים בפני מיסודה של שיטה כזו, אבל, שניים מהעקרונות הם לדעתי חובה בתפקידי פיקוד: האחד הוא שנאמנות וקשרים אינם חזות הכל ומתחייבת בדיקה אמתית של התאמה ובשלות לתפקידי פיקוד; והשני הוא בחינה קפדנית ולא מתפשרת של הידע הבסיסי הדרוש למילוי של תפקיד כזה, שכל כך חסר היום בקרב הקצונה בכל הרמות, בתחומים של שיטור במדינה דמוקרטית, טקטיקה ואסטרטגיה של שיטור (לא בנהלים...), ובידע כללי נרחב...
זה - שהמפכ"ל, רוני אלשייך, מועד לפליטות פה מביכות - אנחנו כבר יודעים מזמן. השילוב - שעבד כל כך פשוט אצל מפכ"לים אחרים: רל"ש פיקח שיודע להריח מלכודות; כותב נאומים חכם, ששם את הדגש על מה נכון לומר; ועוזר, שמקיים בקרה של הרגע האחרון על התוצרים הללו - הפך למשימה בלתי אפשרית, ב'חצר' הנוכחית. צריך להצר על כך, כי במקום להתעסק בעיקר, הלשכה הזו מטורטרת כל היום בטפל... עין טובה ושכל ישר במיקום הנכון, היו חוסכים לו ולנו את הריאליטי הנבוב הזה! נבוב, כי גם הפעם, הסערה התורנית היא 'שערוריה בכוס מים'. אלשיך אמר את האמת, אבל צריך גם לדעת מה לומר מתי...
