רוני אקריש

לאחר התקפות הטרור ב-11 בספטמבר 2001, הפכה הלוחמה בטרור לליבת מדיניות הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ של ארה"ב. התוצאה הייתה טרגית, והפוכה בתכלית!

מי שסבור שמעצמות דמוקרטיות וטוטליטריות נבדלות ביניהן בתשוקת הכוח ובברירת האמצעים להשגת מטרותיהן האסטרטגיות, טועה ומטעה. ראו את ארצות הברית…

רוני אקריש על אנוכיות, אינדיבידואליזם,
ומה שביניהם…

ההתנקשות בסלמן רושדי: כשאנו כבר לא יודעים איך לצמצם את העלבון; כשאיננו מסוגלים יותר לעצור את מובילי השנאה ואת הקריאות לרצח על ידי אותה אמונה טרוריסטית, האם עלינו להסתפק בהנפת ערכי המוסר שלנו – הכל כך נדיבים בנאיביות שלהם – או ש…?

"… האם אתה יודע למה אנחנו תמיד הוגנים ונדיבים יותר עם המתים? הסיבה פשוטה! איתם אין חובה. אם היו מכריחים אותנו לעשות משהו, זה היה, להיזכר, ויש לנו זיכרונות קצרים." רוני אקריש מצטט מתוך 'הנפילה', לאלבר קאמי…

נהיגה לפי קוד אתי, מקימה, באופן מסוים, שירות מוסרי ואתגר: קודם כל לדעת להתחשב בשכננו, אחר כך להטמיע משמעת חברתית מסוימת…

משבר הדיור הוא המחשה לאבסורד של המערכת הקפיטליסטית, שאינה מסוגלת לספק את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה: בעוד שאנשים מצויים כל העת במאבק מתמיד, לשלם את שכר הדירה שלהם או להיזרק לרחוב, בעלי הדירות מתעשרים באמצעות ספקולציות, העלאות מופרזות ורשעיות של דמי השכירות, רכישת דירות ללא הגבלות וכו'.

בשנת 2010 תורגמה יצירתו של סנקה, "על קוצר החיים", לעברית, וראתה אור בהוצאת נהר. הספר – שנכתב, כנראה, בשנת 49 לספירה – כתוב במתכונת של הרצאת יחיד, שעוסקת בערכו של הזמן. היצירה ממוענת לאדם בשם פָּאולינוּס, שזהותו אינה ידועה.
בחיבור מציע סנקה את הדרך לחיים, שבעיניו ראוי לחיות…