השיח בין פוליטיקאים ישראלים לעמיתיהם במזרח התיכון מתאפיין, בדרך כלל, בחוסר הבנה טוטלית של תרבות המזרח. על הרקע הזה מתבלטת הברכה של עומר אדם כשיעור נפלא באיך מתקשרים במזרח התיכון...

הנרי קיסינג'ר אמר פעם, שלישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים. הוא לא דייק. לישראל גם אין מדיניות פנים. היא מיטלטלת בין האינטרסים הפרטניים של השחקנים בזירה; והתוצאה מתקבלת, כמעט תמיד, מהסיבות הלא נכונות...

רובם המכריע של המודלים העוסקים בבני אנוש - הנלמדים בקורסים במבוא לפסיכולוגיה ובהתנהגות ארגונית - הם פרי מוחם של חוקרים מערביים, בעיקר אמריקנים; והם מתארים את אותם אנשים מאותה סביבת גידול שבה גדל החוקר. אבל, האם הם מתאימים לכולם?

"תכנית טראמפ" מבטאת הסתייגות מניטרליות מלאכותית, שמסלפת מציאות, ופוגעת באינטרס ארה"ב. טראמפ לא רואה בעניין הפלסטיני את מוקד האזור, בבת-עין ערבית ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא מתייחס לישראל כבעלת-ברית התורמת לאינטרס הביטחוני והכלכלי של ארה"ב...

כדאי להבין את ההבדל המשמעותי בין יחסים אישיים ברמת הפרט - שיכולים להיות נפלאים ואמתיים - לבין החשיבות שפרדיגמת החשיבה המזרחית-הערבית מייחסת להיבט הקולקטיבי שהוא חזק לאין ערוך מההיבט האישי, היכול לגרום גם לידיד הנפש הקרוב ביותר, לקום ולאחוז במאכלת לשחיטה...

הקריאה לשלום עולמי הייתה תמיד נחלתם של התמימים מחד גיסא; ושל אלו, הגוזרים על גבם קופון מאידך גיסא... בימים אלה של מלחמה כפויה, שהתחילה בטבח שלא היה כמותו מאז השואה, כדאי לחזור לדבריו של הרמטכ"ל, אביב כוכבי, בנאום במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של אמנון ליפקין שחר ז"ל: "המלחמה היא מוצא אחרון; אבל לפעמים, מלחמה היא פתרון..."

מומנטום חיובי לא עובד ביחסים בין לאומיים, בטח לא עם מדינות ערב! עלינו להפסיק להתעלם מהפרת הסכמים של השותף למשא ומתן, רק עקב הרצון לשמור על מומנטום חיובי. הצד האחר מעולם לא עשה זאת, וככל הנראה גם לא יעשה!"

ניסיון רב שנים מוכיח לנו כי במשא ומתן מול גורם ערבי - דווקא מה שמנאמר בחדרי חדרים משמעותי הרבה פחות וחשוב הרבה פחות ממה שנאמר על ידי המנהיגות הערבית בציבור. מה שנאמר בחדרי חדרים איננו מחייב, בעוד כל מילה שנאמרת ע"י מנהיג ערבי בתקשורת מחייבת אותו ותמשיך לחייב אותו הרבה שנים לאחר מכן, בדיוק הפוך מהנהוג אצלנו...

ניתן באסטרטגיה נכונה להשיג מטרות משמאל ומטרות מימין. אבל אסור לנו לעבוד על עצמנו ולייצר מציאות מדומה, על מנת שתתאים לאסטרטגיה כושלת, בין מימין ובין משמאל!

בהיבט האסטרטגי הכולל - ובלי קשר לדעות פוליטיות של ימין ושמאל - אין מחלוקת בקרב מומחים להיבטים השונים של משא ומתן, כי ה'משאים ומתנים' שניהלה ישראל - כמו גם ההתנהלות, במקרים רבים, מול שליטים מזרחיים ועמיהם - היו אולי מלאי רצון טוב, אך לקו בחובבנות רבה ובטעויות כבדות משקל. במאמר הקודם "שובו של המשא ומתן (1)" עמדתי על ההבדלים בין פרדיגמת החשיבה המזרחית לזו המערבית. במאמר זה אבקש להרחיב על חוקי הבזאר של המזרח התיכון בעת ניהול משא ומתן.