השיח בין פוליטיקאים ישראלים לעמיתיהם במזרח התיכון מתאפיין, בדרך כלל, בחוסר הבנה טוטלית של תרבות המזרח. על הרקע הזה מתבלטת הברכה של עומר אדם כשיעור נפלא באיך מתקשרים במזרח התיכון...

הנרי קיסינג'ר אמר פעם, שלישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים. הוא לא דייק. לישראל גם אין מדיניות פנים. היא מיטלטלת בין האינטרסים הפרטניים של השחקנים בזירה; והתוצאה מתקבלת, כמעט תמיד, מהסיבות הלא נכונות...

רובם המכריע של המודלים העוסקים בבני אנוש - הנלמדים בקורסים במבוא לפסיכולוגיה ובהתנהגות ארגונית - הם פרי מוחם של חוקרים מערביים, בעיקר אמריקנים; והם מתארים את אותם אנשים מאותה סביבת גידול שבה גדל החוקר. אבל, האם הם מתאימים לכולם?

"תכנית טראמפ" מבטאת הסתייגות מניטרליות מלאכותית, שמסלפת מציאות, ופוגעת באינטרס ארה"ב. טראמפ לא רואה בעניין הפלסטיני את מוקד האזור, בבת-עין ערבית ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא מתייחס לישראל כבעלת-ברית התורמת לאינטרס הביטחוני והכלכלי של ארה"ב...

עם פרסום תכנית טראמפ נוצרה מציאות חדשה שדוחפת לסיפוח ביהודה ושומרון. עד שנוצרה המציאות הזו אני הייתי מאלה שמעדיפים שלא יהיה סיפוח. אסביר...

כדי להבין טוב יותר את הילך הרוח בעולם הערבי, ראוי לשים לב למשפט המפתח של אבו מאזן במפגש הליגה הערבית, שהתכנסה בשבת בקהיר: "לא ארשם בהיסטוריה כזה שמכר את ירושלים"...

כדאי להבין את ההבדל המשמעותי בין יחסים אישיים ברמת הפרט - שיכולים להיות נפלאים ואמתיים - לבין החשיבות שפרדיגמת החשיבה המזרחית-הערבית מייחסת להיבט הקולקטיבי שהוא חזק לאין ערוך מההיבט האישי, היכול לגרום גם לידיד הנפש הקרוב ביותר, לקום ולאחוז במאכלת לשחיטה...

הקריאה לשלום עולמי הייתה תמיד נחלתם של התמימים מחד גיסא; ושל אלו, הגוזרים על גבם קופון מאידך גיסא... בימים אלה של מלחמה כפויה, שהתחילה בטבח שלא היה כמותו מאז השואה, כדאי לחזור לדבריו של הרמטכ"ל, אביב כוכבי, בנאום במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של אמנון ליפקין שחר ז"ל: "המלחמה היא מוצא אחרון; אבל לפעמים, מלחמה היא פתרון..."

דיון מרתק התקיים לאחרונה בכנסת בנושא לאן פניה של איראן (ראו סרטון בתחתית המאמר). חלק מהדוברים - כולם אגב אנשים טובים בעלי פרדיגמת חשיבה מערבית ברורה - כמו ד"ר אורי גולדברג מהמרכז הבין תחומי - שטענו שאין פניה של איראן למלחמה... "אני לא חושב שמה שאיראן עושה זה לבסס עמדות לקראת מלחמה עתידית" - טען גולדברג - "אני חושב שהרציונל האיראני הוא בסופו של דבר, רציונל מתגונן...

מומנטום חיובי לא עובד ביחסים בין לאומיים, בטח לא עם מדינות ערב! עלינו להפסיק להתעלם מהפרת הסכמים של השותף למשא ומתן, רק עקב הרצון לשמור על מומנטום חיובי. הצד האחר מעולם לא עשה זאת, וככל הנראה גם לא יעשה!"