האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בפרשת עקב ממשיך משה את נאומו קודם מותו, ובין שאר הדברים שהוא מזכיר בדבריו, הוא מזכיר את חטא הגאווה ושכחת ה'. דבר זה יכול לנבוע בקלות כאשר האדם נהנה מעוצמה אישית וכלכלית, כך שמחשבותיו תהיה נתונה להגדלת נכסיו, וככול שאלה אכן ירבו, הוא ינכס לעצמו את העניין בבחינת כוחי ועוצם ידי עשתה את החיל הזה. בקבלה בכלל ובזוהר בפרט אין דיון שיטתי בנושא מידות האדם, ודבר זה מצוי בעיקר בספרות המוסר של ימי הביניים ואילך.
בפרשה זו עולה השאלה התיאולוגית המתבקשת, את מי ה' מנסה? מי קהל היעד של ניסיונות אלה? לכאורה התשובה פשוטה, היות וניסיון צריך לחול על כלל העם. ברם חז"ל במדרש בראשית רבה, נוטים לחשוב שהאל מנסה רק את אלה שיכולים לעמוד בניסיונותיו. דעה זו הופרכה אין ספור פעמים במהלך ההיסטוריה היהודית…
ישיבה בארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, כי רק בה ניתן לקיימן כראוי. גישה אופטימית ולאומית.
פרשת עקב עוסקת בין שאר נושאיה בעניין הגמול על מצוות ה'. על פי הנאמר בפרשתנו, הגמול על מצוות ה' כולל שני דברים חשובים – גשם ואריכות ימים. הקושי המתעורר מכך הוא זה – מדוע המקרא לא מדבר על ייעודים רוחניים, ומזכיר אך ורק ייעודים גשמיים? על כך נאמרו תשובות רבות, שהמשותף להם שאין בהם מענה הולם לשאלה זו.
This weekly Torah portion Ekev calls upon us to walk in all God’s ’’ways, and to cleave unto Him’’ (Deuteronomy 11: 22). But how is it possible to do so if only because ‘’God is a devouring fire, a jealous God’’ (Deuteronomy 4:24)?
המילה 'עקב' משמעותה העקב של הרגל; או בלשון רש"י, "מצוות שאדם דש בעקביו".
ומהן אותם מצוות? אלו המצוות שהאדם לא צריך להשקיע בהם הרבה, אלו המצוות שזמינות לנו בכל רגע ובכל מקום…
הפירוש שלי לאמירה ״לא בכל מחיר״ היא בעיתוי הנכון; בדרך המתאימה; בשימור מתמיד של מומנטום מוכן לניצול הזדמנויות; ואף פעם לא ישירות, למול החומה הבצורה.
בפרשת עקב בספר דברים, במהלך נאומו חוזר משה לשבירת הלוחות, בגלל מעשי העגל של בני ישראל. מדוע משה מדגיש שוב את שבירת הלוחות שנזכרו כבר בספר שמות באופן נרחב? האם יש כאן מסר עמוק לדור שאמור להיכנס לארץ?
השאלה – מי אוכל ראשון, הבעלים או החיה – נראית אפוא, פשוטה וברורה לכל בר בי רב; הבעלים חייבים להאכיל את חיותיהם ראשונה! אף על פי כן נראה שהתורה אינה עקבית בקביעה שכזו. צא וראה שכשהאל מורה לנח לאחסן מזון בתיבה, בטרם יפרוץ המבול, הוא מצווה את נח: "ואתה קח-לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה."
רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאָהַבְתָּ וּבִרכת אֶת כּוּלָּם; וַאֲנִי שֶׁהִילַּכְתִּי בְּתֶלֶם, וְנָשָׂאתִי עֵינַיִים רַק אֵלֶיךָ; לַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה, לֹא שָׁמַרְתָּ לִי בְּרִית וְחֶסֶד… איילת קציר כותבת שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית, בְּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, פרשת עקב.
