האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ההצבעה על ההתנחלויות בעצרת האו"ם מילאו את הרשתות החברתיות בפוסטים רגשניים, מימין ומשמאל: הימין מלין על האנטישמיות של אובאמה וחוזר לכנותו "אוסאמה". השמאל טוען לנקמה בראש ממשלת ישראל. אבל האמת היא שאובמה כמו אובמה, מקדם את המדיניות בה הוא מאמין ולא עוסק בענייני נקמה. אובאמה התנהל גם הפעם כמו שהתנהל לאורך שמונה שנות כהונתו: בהעדר יכולת פנים אמריקאית לקדם את עניניו – השתמש בקהילה הבינלאומית על מנת לקדם את מטרותיו הפוליטיות.
אם מישהו נזקק להוכחה, שישראל איננה מבינה את כללי המשחק ב'שכונה' שבה היא חיה, הרי הלוויית שמעון פרס באוקטובר 2016, יכולה לשמש מקרה בוחן מצוין לכך…
ברומי העתיקה, היה הקיסר מספק להמונים את ה'סם' הקבוע בדמות קרבות הגלדיטורים, וכמידת הצורך בהסחת דעת (מתבוסות במלחמה, משערוריות שחיתות במשפחות האצולה, מהצורך להעלות מחירי מוצרים וכדומה…) כך מידת הדם שנשפך … זה עובד בדיוק אותו הדבר, גם היום, רק שאת המסכנים – שנאלצו להילחם בזירה, לחיים או למוות – מחליפים ה'ספינים'. מציפים אותנו ב'ספינים' – כמסך עשן – כך שבזמן שדעת הקהל עוסקת בטפל, מעבירים את הדברים החשובים באמת, 'מתחת לרדאר'…
שלוש סיבות עיקריות לנתניהו לחתימה על ההסכם עם תורכיה: האחת, לא מתקוטטים על מעצמה אזורית אם לא חייבים, בוודאי לאור הגאות האיראנית והרצף היבשתי המתהווה אל גבולנו הצפון מזרחי; השניה, הנצחת הפיצול במחנה הפלסטיני בגיבוי טורקי; והשלישית: טורקיה היא הגורם הנוח ביותר בישראל למימון התשתיות ההרוסות ברצועת עזה; והעדיף גם לחמאס, המבקש לשמר רגיעה ארוכת טווח המעוגנת בהסכמי פיתוח. הברירות האחרות הן הסעודית (החזרת מעמד אבו מאזן ברצועה) ואיראן (העתקת המצב בגבול הצפוני דרומה)…
האם נתניהו הוא "גאון פוליטי", שמצליח בעורמתו לתמרן את כולם לטובת שרידותו האישית? דומה שההסכם הקואליציוני עם אביגדור ליברמן לא היה מתוכנן, אלא התהווה מתוך הנסיבות. בערבו של יום, לא היה יצחק הרצוג מסוגל "לספק את הסחורה" באילוצים הקיימים, ונתניהו נאלץ "לבלוע את הצפרדע", להכניס למיטתו את זה שמשתוקק לרשת אותו, וגם לספק לו את הכלי האפקטיבי ביותר לעשות כן: את משרד הביטחון. בנוסף, "זכה" נתניהו בפרס נוסף – שניים במחיר אחד, אם תרצו – הוא בנה במו ידיו את היריב העתידי המסוכן ביותר במחנהו שלו: את משה יעלון…
[תמונתו של נתניהו היא רכוש הציבור; התצלום של שי חי הוא צילום מסך של התכנית, בלוג האח הגדול, וואלה] ימים טובים הגיעו: גם ראש הממשלה מתעסק במורכבות… אתמול התייחס נתניהו לאחד הגורמים החשובים ביותר לניהול ארגונים: למאזן העוצמה. "אנחנו" – כך הכריז" – "המעצמה השמינית בעולם"! (צזנה, 2016). הסיבה להכרזה הבומבסטית הזו היה סקר אשר … להמשך קריאה
ההתנפלות ההמונית על הנשיא ריבלין מלמדת עד כמה השיח הפוליטי בישראל רדוד, שטחי ומזכיר קטטה בין אוהדי שתי קבוצות כדור רגל. מהר מאוד התפלג הוויכוח על פי גושי ההצבעה הרגילים, כשהנשיא נתפס משום מה כיקיר השמאל, וכאובייקט ניגוח ברמות שונות מצד הימין. גם ראש הממשלה הואשם (כנראה בצדק) כרווה נחת מהמבוכה שאליה נקלע הנשיא.
[לתמונת המקור לחץ כאן. הצלם: © AFP 2016/ JİM HOLLANDER] המאמר הזה מוקדש באהבה רבה לחברי, שלומי מלכא, שסיים בימים אלה את התואר שלו, ושהנושא קרוב לליבו… ה'רומן' המתרקם לכאורה בין רוסיה לישראל, על רקע התיאום הביטחוני ההדוק ביניהן, יוצר תהיות בלב רבים: האם אנו עדים לתפנית באסטרטגיה הישראלית המסורתית, שראתה בהישענות על ארצות הברית את … להמשך קריאה
מי שמנסה לרתום את השואה לענייניו,
רוב הסיכויים שיצא מכך רע…
[בתצלום: צי המזרח התיכון של רוסיה בדרך לנמל טרטוס; מקור התמונה: (Source: news.kievukraine.info] [לכתבה המקורית בג'וקופוסט] איך שגלגל מסתובב… רק אתמול התחרו ביניהם פרשנים לספר, כיצד ינקום אובמה בנתניהו על סיפור הגרעין האיראני. והנה מהפך: נתניהו מוזמן לוושינגטון ואנשי ממשל מתחרים ביניהם לספר על גודל הסיוע שיוענק לישראל. מדוע? פרשנים בישראל כינו זאת ״נדיבות של מנצחים״. … להמשך קריאה
