[מאמר זה ראה אור לראשונה במראות המשטרה, באוקטובר 1996]
[לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
לאחרונה סערה התקשורת בארצות הברית בשל עזיבתו של מפקד משטרת ניו-יורק, וויליאם ברטון, את תפקידו. עזיבה זו לא ארעה בשל העדר כישורים או הישגים. ברטון 'התפוטר', כפי הנראה, משום שהחל להיות פופולרי יותר מראש העיר שלו.
האירוע הפך שיחת היום ומוקד התעסקות למגזינים רבים בארה"ב. ה-Newsweek לדוגמה, הגדיר את המעשה כסיפור הראוותני ביותר של יחסי שוטרים ופוליטיקאים, מאז שימש תיאודור רוזוולט כמפקד משטרת ניו-יורק ב- 1890 (Beals & Thomas,1996).
ברטון, המיישם החשוב ביותר לדעתי של אסטרטגית השיטור הקהילתי, עד היום, עמד עד לאחרונה בראש אחת התצוגות המרשימות בעולם של אפקטיביות משטרתית. הוא הצליח לרסן את הפשיעה בעיר שבה איבדה המשטרה, מזה שנים, שליטה על הרחוב.
