כיצד ניתן להגדיר אירועי סדר ציבורי או אירועים של מרי אזרחי אלים (Violent civil disobedience), המהווים סכנה לביטחון הלאומי? סוגיית ההגדרה אינה שאלה תאורטית גרידא. יש לה השפעה מכרעת על האופן שבו נתפסים אירועי סדר מסוימים, ולכן, גם על האופן שבו הם מטופלים על ידי הכוחות המזוינים של המדינה.

למרות מצבה הרגיש והייחודי של מדינת ישראל, אין היא המדינה היחידה המתמודדת עם אירועים המאיימים על הביטחון הלאומי שלה בתוך גבולותיה. ההיפך הוא הנכון. 90%-80% ממדינות העולם לא ניצבות בפני כל איום חיצוני ממשי, אולם, הן מתמודדות עם איומי פנים רבים. גם אחרי אירועי ה- 11 בספטמבר 2001, לא השתנה מצב זה באופן מהותי. על האיומים הפנימיים עימן מתמודדות מדינות דמוקרטיות ניתן למנות איומים אזוריים, סקטוריאליים, אתניים, חברתיים וכדומה. חלק מאיומים אלה משמעותי יותר, חלק פחות, אבל, לחלק מהם יש ללא ספק השפעה ישירה על הביטחון הלאומי. מטרת הספר לבחון, כיצד מתמודדות מדינות דמוקרטיות עם האיום לפגיעה בביטחון הלאומי שלהם, ולנסות וללמוד מאותם מקרים לגבי המציאות הישראלית המורכבת.