האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ', פסוק כ"ג. הנושאים העיקריים בה: חינוך להורות; הזכות להורות; יהודה כמנהיג; הלבנת פנים ברבים; ו- "שלח יינך" על פני המים
נאום יהודה מול יוסף משקף את מאבק האיתנים, על הנהגת עם ישראל. בעקבות כך, ולמרות גלותם של עשרת השבטים, התפתחה השיטה של שני סוגי משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שלכל אחד מהם יש תפקיד משלו, בגאולה העתידית. הרב קוק מחבר את שניהם כדי מקשה אחת…
יוסף לאחר שינוי מעמדו נהיה משנה למלך מצרים. זה האחרון מעניק לו כיבודים ומתנות לרוב, ובניהם שינויי שמו לצפנת פענח. פשר מילים אלו הינו סתום , ולכן הפרשנים השונים מנסים למצוא פתרון אפשרי עבור משמעותם. ככול הנראה, המדובר בשם מצרי שמשמעותו מציל או מושיע העולם. ברם, מאותו רגע שהחלו לבאר את תיבת פענח במשמעות של ביאור דבר שאינו ידוע, גילוי צפונות, הלך השורש פענ"ח והשתלב במערכת הפועל של הדקדוק העברי. השורש האמור מצוי בלשון ימי הביניים וגם בעברית המודרנית שבה אנו משתמשים כיום. כך נוצר שם הפעולה "פענוח" והפעלים "פיענח" או "פוענח" ואף שם מקצוע בצה"ל – "מפענח"…
מגמות המתרחשות סיפורי יוסף במקרא, הם חוליה מקשרת חשובה בתולדות התהוותו של עם ישראל. רק בגלל מכירתו של יוסף, ועלייתו לגדולה בארץ מצרים, יעקב ובניו יורדים למצרים, ירידה שבסופה יציאת מצרים קבלת התורה והפיכת המסגרת השבטית לעם. הקוראן לעומת זאת מתייחס לסיפורו של יוסף בהיבט התיאולוגי מוסרי. לכן הוא משמיט פרטים שעלולים לפגוע בדמותו המוסרית של יוסף…
כאשר נביא כלשהו או יוסף מזכירים בדבריהם את האל, יש לבחון זאת לפי התיאור אותו הם מביאים, ולפרש אותו לפי אמות מידה שונות ממה שאנו רגילים לחשוב בפשט הדברים. במקרה שלנו – פשוטו של מקרא – ירידת יוסף, וכל המשתמע ממנה, הינה מהלך אלוהי מתוכנן מראש. לפי הדרש הפילוסופי האמור – המדובר בעשייה אנושית אוטונומית המביאה בסופה לאותה תוצאה.
