ב- 21 למאי 2017 פרסם 'מולד' מסמך בשם, 'הנטל הביטחוני של ההתנחלויות': "... בציבור הישראלי רווחת ההנחה כי ההתנחלויות תורמות לביטחונה של מדינת ישראל... לא רק שההתיישבות האזרחית בגדה המערבית לא תורמת לביטחון, היא אף מהווה נטל ביטחוני כבד על מדינת ישראל...". דעותיהם של בכירים שאינם תומכים בקו של 'מולד' - כמו זו של האלוף במיל' גרשון הכהן - נדחקו לקרן זווית בטיעון של "אידאולוגיה במסווה"...

צה"ל אינו מתאים ואינו מצליח להתמודד עם משימות השיטור בקרב האוכלוסיות הערבית, היהודית ואנשי ארגוני 'זכויות האדם' ביהודה ושומרון; וטוב יעשה אם יעביר את האחריות למשמר הגבול, שיש לקוות שיתרחב ויהפוך למשמר לאומי גדול.

"... עם פתרון שתי המדינות, לדעתי, ישראל תקרוס, כי אם הם יצאו מירושלים, מה יהא על כל הדיבורים על הארץ המובטחת והעם הנבחר? מה יהא על כל הקורבנות שהם הקריבו? - רק כדי שיגידו להם לעזוב? הם נותנים לירושלים מעמד רוחני. היהודים רואים ביהודה ושומרון את החלום ההיסטורי שלהם. אם היהודים יעזבו את המקומות האלה, הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט... יתחיל לקרוס לתוך עצמו. אז נוכל להתקדם... "

המקרים הנקודתיים מנקזים אל תוכם את העובדה שהציונות הדתית - בלי אחותה הגדולה הציונות החילונית - משולה לסחרור של ירח שאיבד מגע עם כדור הארץ. הציונות הדתית השתנתה בעשורים האחרונים, אך הציונות החילונית השתנתה יותר. סחרור זה שמשול לילד עם המחט שעומד על הקוטב, שנראה מבולבל כמו הילד הזה שבתמונת הפינוי מעמונה. בעצם, הילד הזה הוא אנחנו.

יש אומרים כי גדר הביטחון של ישראל ביהודה ושומרון מונעת פיגועים על ריכוזי אוכלוסייה. אבל כאשר הפלסטינים הם מעברו השני של הגדר, נוצר בעצם מצב ביטחוני גרוע יותר. הגדר היא 'מערכת סגורה'; הגנה עליה מחייבת סיורים ומערך מצלמות שיגרתי. לכל מערכת מכנית יש נקודות שאותן ניתן לעקוף (למעשה, הסיבה לעיכוב בבניית הגדר בדרום הר חברון היא כי חלקים ממנה נגנבו). אויב שמבין מערכת הגנה כזו, יכול לעקוף אותה.

מסמך האלוף שמני - המפרט תכנית מקיפה לסידורי הביטחון שיבטיחו למדינת ישראל ביטחון גם בנסיגתה לקוי 1967 - מפקיד את ביטחון ישראל בידיהם של כוחות זרים שיתפרסו לאורך הירדן. חשוב להדגיש שבמקרה שנידרש להכניס צבא ליהודה ולשומרון, נס 1967 לא יחזור. אם מסע ההתקדמות לשכם, יתחיל במרחבי נתניה, המשימה תהיה קשה ומורכבת, עד כדי התכנות להצגתה כבלתי כדאית במושגי עלות-תועלת. יתרה מכך, ללא ישוב יהודי רחב היקף - שהיה פרוס אז בעומק השטח כפי שמתקיים היום ביו"ש - צה"ל יתקשה בסיום תקופת המתקפה, לשהות במרחב לאורך הזמן הנדרש למיצוי ההישג הצבאי הראשוני.

לפי שעה הצליחו מחוללי הפיגועים לחולל גל ישראלי חדש של מבקשי הפרדות. צעדי היפרדות ובניין גדרות הם מבחינת הישראלים רק צעד ביטחוני בעל הגיון טכני, מבחינת הפלסטינים לעומת זאת, מדובר בצעד אסטרטגי אשר למרות התנגדותם למימושו, משרת את מטרתם. מדינת ישראל שתבטל את מעמד התושבות של תושבי שכונות קצה בירושלים, תתקשה להבטיח לתושבי עכו יפו ונצרת שלא יבוא יום ומשיקולי תועלת ו"שמירת רוב יהודי", לא תפגע גם במעמדם. ביסוסו של חשד כזה הוא שמן על מדורת הטרור.

[בתמונה: גדר המערכת ליד מעבר קרני; צילום: האתר: EsasCosas, ללא ציון שם הצלם] [מאמר זה פורסם בידיעות אחרונות ב- 10/2/16, תחת השם 'גדר זה לא הסדר'. הוא מובא כאן באישור מערכת העיתון והמחבר] [לאוסף המאמרים העוסק בגדרות הפרדה ובהשלכותיהן, לחצו כאן] את המאמר הזה כתב האלוף גרשון הכהן במענה לקריאתו של יצחק הרצוג לפעולת מנע מקדימה נגד…

אנשי שוברים שתיקה מעלים, בו זמנית, שני דגלים: גם דגל המאבק בהמשך הכיבוש; וגם דגל המאבק לשימור תקינות אורח פעולתו של צה"ל. לגמרי לגיטימי! אולם, בשעה שמזמינים פעיל שוברים שתיקה למפגש עם חיילי צה"ל, מותר וראוי לברר עם איזה דגל מבקשים ממנו להופיע... ברור כי הדגל האחד לגמרי פוליטי ושנוי במחלוקת, ואילו הדגל השני - כבעל אופי מקצועי ואתי - ראוי למקום של כבוד בכל תדריך לקראת פעילות ובכל תחקיר לאחריה. באשר לדגל השני, כולנו עם שוברים שתיקה.

דומה כי מקבלי ההחלטות הישראלים והפלסטינים כבר מבינים שאופציית 'שתי מדינות לשני עמים' כבר אינה רלוונטית במציאות הנוכחית. יתרה מכך, חלק מהצעדים שאותם מבצעים שני הצדדים ניתנים להסבר כצעדים מכינים של צבירת עוצמה במציאות החדשה, לקראת ההכרזה על פתרון אחר... בפתרון אחר, אפשרי, עוסק ספרה של קרוליין גליק, 'סיפוח עכשיו'...