זכרו: 'אין ארוחות חינם'. עם המשך ה'הכלה' והמשך הביזוי של החוק ואכיפתו, מרחץ הדמים במלחמה האמיתית הבאה יהיה משמעותי; ומראות שראינו עד כה רק מצידו השני של הגבול, יהפכו להיות נחלתנו!

ראוי שכל אם עבריה תשנן את לקחי "אוסלו", המצביעים על החובה: לשמר כוח צבאי נחוש ומיומן דיו, למלחמה ולשלום...

לאחרונה נותנים לנו האיראנים שיעור מאלף בשימוש נכון באסטרטגיית ההכלה, אחרי שתוצאותיו של השימוש השגוי שלנו בה, טפחו על פרצופנו ב- 7 באוקטובר 2024. 'אסטרטגיה של הכלה' (Containment) היא השלמה עם מצב אסטרטגי נתון בפרק זמן מסוים ובהקשר מסוים, והסתגלות אליו (ללמוד לחיות אתו), תוך נקיטת פעולות, שתשמורנה אותו תחת שליטה, ותוך נקיטת פעולות משלימות. כשהופכים את ההכלה לדרך חיים, מתמכרים אליה ומנסים להרוויח עוד יום של שקט, משלמים מחיר גובר והולך.

אם היו קברניטי המדינה זקוקים לחיזוק בהקשחת צעדיהם מול אונר"א, מול הלחץ האמריקני והבין לאומי, הוא הגיע, ובגדול, כשנמצאה בכליו של סינואר, לאחר שחוסל, תעודה מורה באונר"א. ההישענות על אונר"א היא אחת הקונספציות שהציפה מלחמת חרבות ברזל - ושטרם הצלחנו להשתחרר ממנו. זאת למרות שהציבור הישראלי מודע היטב לתפקידה ההרסני בהנצחת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

[צילום בן גוריון: התמונה המקורית היא נחלת הכלל; צילום מרטין בובר: התמונה המקורית היא נחלת הכלל] בעת הזו בתקופת מאבק בערינו וברחובותינו, לא די להתמגן ולייחל לשיבת הרגיעה. בנוסף למאמצי ההגנה והאבטחה, רצוי לממש גם יוזמה אקטיבית. במצוקת מאורעות 39-36, בהבנת בן-גוריון את המתח בין הכורח המעשי להוביל מגמת מאבק אקטיבית, לבין האילוץ המוסרי והפרגמטי להימנע…