חמש שנים בלבד אחרי מותו של שלמה, הספיקו כדי לחרוץ משפט על מלכותו: הכול נמוג! גם אחדות שבטי ישראל וגם העוצמה המעצמתית שבנה דוד, ושלמה בנו מיצה אותה עד כלות. איך שלמה, החכם באדם, לא קלט להיכן הוא מוביל?
[לקובץ המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות ירושלים, לחצו כאן] עם התגברותו המחודשת של מאבק קיומנו על אדמתנו, בבקשנו נתיב ליוזמה אקטיבית – מעבר למעטפת ההגנות ההולכת ונערמת על סף בתינו – ביקשתי להציע את מיצוי הפוטנציאל הטמון בעיצוב המרחב ביהודה ושומרון. לא קל להסביר מהו עיצוב מרחב, וכיצד הוא מתהווה. דיוננו על הקשר בין…
משטר ניהול הקרקע בישראל, על אילוצי איכות הסביבה, כפי שהיא מיושמת באורח המוסדי, ממש מקשה על יישום תרבות של עבודת אדמה. מתוך המגמה המתפתחת, אנו עלולים למצוא עצמנו הולכים וחוזרים לסוג של אורח חיי גטו יהודי, המותיר את המרחב הפתוח בידי לא יהודים, המשכילים לעתים טוב מן היהודים, לכבד את עבודת האדמה...
[לאוסף המאמרים על התודעה – והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת עולם קטן, 10 ביוני 2016. הוא מועלה באישור המחבר] אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה…
לא רק האדם הדתי מביא עמו לעבודה השקפת עולם. גם חילוניות היא השקפת עולם. לא רק שכולנו יצוריי כלאיים , הפועלים במרחבי כלאיים בלתי מטוהרים, אלא שהבשורה הנחוצה כל כך למצבנו המשברי, שוכנת כנראה, במרחבי הכלאיים.
פה אנו מזהים כשל: לא הוערך נכון פוטנציאל ההיווצרות של החזית המזרחית, והמלך נשאר בארמון ולא יצא למלחמה. יתכן והסיבה היא מיסוד הממלכה במתכונת המנהל התקין ובהפרדת הסמכויות, כמתואר בסיום פרק ח': "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא, ויהושפט בן אחילוד מזכיר"
אם משהו השתבש, אם אירוע יצא משליטה, אפשר להשתלב בהתרחשות באורח מסתגל כמו בגלישת גלים, לגלוש על גלי השיבוש, למצוא דרך אקטיבית להפוך את השיבוש להזדמנות. זו הבשורה התנ"כית, בשונותה מן הדטרמיניזם הכרוך בגזירת גורל
אנשי שוברים שתיקה מעלים, בו זמנית, שני דגלים: גם דגל המאבק בהמשך הכיבוש; וגם דגל המאבק לשימור תקינות אורח פעולתו של צה"ל. לגמרי לגיטימי!
אולם, בשעה שמזמינים פעיל שוברים שתיקה למפגש עם חיילי צה"ל, מותר וראוי לברר עם איזה דגל מבקשים ממנו להופיע... ברור כי הדגל האחד לגמרי פוליטי ושנוי במחלוקת, ואילו הדגל השני - כבעל אופי מקצועי ואתי - ראוי למקום של כבוד בכל תדריך לקראת פעילות ובכל תחקיר לאחריה. באשר לדגל השני, כולנו עם שוברים שתיקה.
בצקלג - יותר מאשר בכל אירוע הרואי לפני כן - דוד קבע את מקומו בנקודת החיבור בין העבר הבראשיתי, המבטיח לעם ישראל זכות אבות, לבין העתיד המכוון לגאולת הנצח.
מנקודת מבט תבונית נאורה, נוטים לזלזל בתהליכי קבלת החלטות של אנשים מאמינים. מיחסים להם ביטחון פטאלי בהבטחה אלוהית, שכביכול חוסכת מהם את הכורח לשקול לעומק את צעדיהם, לנוכח תנאי המציאות. בתוך כך מצביעים על דפוס חשיבה אמוני, כפוטנציאל סיכון. התנהלות דוד מול שאול, מלמדת עד כמה דעה זו רחוקה מהיגיון הסיפור התנכי...
