חלפו מאה שנה מאז הצהרת בלפור, והעם היהודי במקום אחר: מצד אחד, בארץ ישראל מתבססת זהות יהודית אתנית מחוברת למקום, שממש אינו עוד רק ״עיר מקלט״. מצד שני, יהדות ארצות הברית מתמודדת באתגרי זהות, שלא נודעו עד כה; ובריבוי הולך וגדל של נישואי תערובת. הגדרת הקהילה זקוקה למסד מחבר, מעבר לזהות האתנית. הסיפור הישן - שחיבר במשך מאות שנים בין התפוצות היהודיות בגולה - מיצה את כוחו. זו הצומת, שבה נדרשת ונוצרת מנהיגות חדשה, שמולידה סיפור מסגרת חדש ורלוונטי. האם יש ביהדות ארץ ישראל פוטנציאל מנהיגותי בשיעור הקומה המתאים לאתגר זה?

בַּנְדִּיט בתרגום חופשי, הוא עבריין. אבל בישראל המלה הזו השתרשה יותר כמעין מילת חיבה ל'פרחח'. משמע, ערמומי, יצירתי, תכמן... בנדיטים הם צרה צרורה לצבא בעתות שגרה (ופעמים רבות, גם במהלך המלחמה), אולם, אין להם תחליף ברגע של מבחן הישרדותי. כאלה היו, למשל, גנרל האוויריה האמריקני, בילי מיטשל; הפילדמרשל הגרמני, ארווין רומל; הגנרל האמריקני (שלושה כוכבים) ג'ורג' פטון...

לנוכח התבוננותנו בהתהלכותו של אברהם, בהכרת חובתו לפעולה בארץ, ההתנגדות החרדית לציונות מעוררת תמיהה. ראוי לבחון, עד כמה ההתנגדות רבת השנים, במיוחד במגמה הליטאית, סובלת מסירוב מתמשך לחיבור, בין הכרת חובתם לאלוהי השמים לבין הכרת חובתם לאלוהי הארץ...

שורש התודעה שמכוננת את היגיון המאבק של המאמינים, בני דת האסלאם, מגולם במושג "אל מוּקאוומה" (مقاومة), המתורגם בעברית בטעות ל'התנגדות'. הוא משלב בתוכו שישה מרכיבים: (1) הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית; (2) המוכנות למאבק אינסופי עד להשגת המטרה; (3) במאבק הזה, כל האמצעים כשרים; (4) חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי; (5) גמישות ואורך רוח, בהתמודדות עם קשיים; ו- (6) הנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך.

זהו מאמרו השני של האלוף במילואים גרשון הכהן, העוסק במושג, "אנחנו עם הקיר הניצב איתן" (נחנא מעא אל חית אל וואקף). זהו פתגם ערבי ידוע. המשמש מפתח להבנת הדינמיקה של מסכת השיקולים המנחים את השחקנים באזורנו. הכהן ממחיש זאת על רקע האירועים בגבולנו הצפוני...

אם לא תונחל תבוסה צבאית לחמאס, יקרסו גם הסכמי השלום והבריות שכרתה ישראל באזור! המפתח להבנת הדינמיקה הזאת היא הפתגם הערבי הידוע, המתאר את מסכת השיקולים המנחים את השחקנים באזורנו, לאורך שנים, "אנחנו עם הקיר הניצב איתן" (נחנא מעא אל חית אל וואקף): זוהי תמצית חכמת ההישרדות עתיקת היומין במזרח התיכון, הנדרשת לבריתות, בזיהוי נכון של הכוח העולה, אליו כדאי להצטרף בברית נאמנות…

במלחמות של תקופתנו, לאמירות שמאחורי הפעולות הצבאיות יש משמעות, לא פחות מהפעולה עצמה. מבחינה זו, דובר צה"ל הוא תפקיד מבצעי, וכך צריך לבין את הדוברות הזו. מטרתו לדאוג לכך, שבכל הנוגע לגבולנו הדרומי, החיכוך יישאר על אש קטנה בלי להידרדר לטלטלה כוללת.

"שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים"... השלושה הראשונים נפלאים מאתנו: (1) דרך נשר בשמים. (2) דרך נחש עלי צור. (3) דרך אניה בלב ים. הרביעי, "דרך גבר בעלמה", נראה אמנם מפליא כיתר קודמיו, אבל חורג מהם במשהו שעושה אותו לא רק למפליא אלא גם לבלתי ניתן לידיעה.

מבחינה בינלאומית, דווקא לנוכח מגמת חבר הלאומים לפעול לסיום הקולוניאליזם האימפריאלי, אישור הצהרת בלפור היה צעד חריג בכל קנה מידה היסטורי. מאירוע זה, מהדהדת מלוא משמעות הכרתם של המעצמות בזכות היהודים לבית לאומי בארץ ישראל. בעצם המודעות המוצהרת של מנהיגי חבר הלאומים למצבם החריג של היהודים, שרובם לא היו באותה שעה בגדר "קהילות מקומיות", הזכאיות  להגדרה עצמית מתוקף נוכחותם במרחב. הודגשה בכך משמעות זכותו המיוחדת של העם היהודי בארץ ישראל, למרות היעדרות רובו מן הארץ באותה העת.

הדיון שהתלווה להחלטת בג"צ האחרונה בעניין גיוס החרדים,  התמקד בשתי שאלות מעשיות: השאלה הראשונה: האם צה"ל באמת זקוק לכולם? השאלה השנייה: האם שינוי בחוק באמת יכול להביא לגיוסם? מתוך היכרותי את צרכי צה"ל, ברור לי כי צה"ל אכן זקוק להם. אולם בחרתי להתמקד בסוגיה אחרת: בשאלה, מה מבטאת השאיפה לשוויון בנטל?