האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
טבח ה- 7 באוקטובר 2023 ב'עוטף ישראל', לימד אותנו כי איום כוחות הקומנדו בהיקף מערכתי – המיועדים לכיבוש יישובים ומתקני צה"ל בקדמת הגבול – מבליט חסך בכוחות מקומיים זמינים בכוננות מתמדת, להגנת יישובי הספר כנגד התקפת פתע ההולכת ונעשית לדרך פעולה אפשרית וסבירה…
את פגעי השיטפונות האחרונים בערי החוף, נוטים לייחס לרשויות המדינה, שלא השקיעו כראוי בפיתוח התשתיות. זה רק חלק מהסיפור. הבעיה העיקרית – ואותה מדחיקים עד כדי הכחשה – נובעת מכשל תכנוני ברמת המאקרו…
התופעה – שארגון חזק וממוסד כל כך תלוי באדם אחד באדם יוצא דופן; או כפי שיגידו מאמינים, אדם שאלוהים עמו – היא מסתורין למודרנה; אבל, היא בהחלט קיימת. חלק גדול ממשבר המנהיגות במערב נובע מהכחשת התלות הזו!
מאמר זה הוא מכתב תשובה לאלוף במיל', ח"כ יאיר גולן, על מאמר שפרסם מאמר במקור ראשון בתאריך 3 בינואר 2020, וגם נתן לו פומבי גם בציוץ בטוויטר…
נגדיר 'היעלמות אסטרטגית' (Strategic Disappearance) כמצב שבו מדינה מטשטשת את אחריותה להתהוויות הנוצרות בשטח, אך מרוויחה מהן. 'היעלמות אסטרטגית' מתבצעת על ידי שימוש במיליציות אזרחיות לוחמות (צבאות פרוקסי). כך משיגה אותה מדינה את המטרות הלאומיות שלה ואת יעדיה האסטרטגיים באמצעות שליח, שאיננו מאפשר הטלה של אחריות ישירה עליה. השימוש באזרחים – בין היתר, לצורך היעלמות אסטרטגית – הוא לקח חשוב שמזמן לנו העידן החדש של המלחמה, שעלינו ללמוד ולהטמיע.
בתאורת הלילה, בית הכנסת בבית הספר לקצינים נראה כלהבות אש מיתמרות מעל גבי המזבח. קומת הבסיס – עם שיפוע המדרגות הניצב אנכית למבנה – הם המזבח והיכל התפילה. מעליו, להבות האש העולות אל השמים. התפילה מתרחשת בלב להבות הבטון, שהם עיקר המבנה. במבט מבחוץ מבחינת הפרופורציות, המבנה כולו תואם למבנה מזבח העולה, שהיה מוצב בעזרה בבית המקדש…
תופעה המוכרת לי היטב היא, שמאמרי נקראים במדינות ערב הרבה יותר מאשר בישראל… ביום א', ה- 29 בדצמבר 2019, פרסמתי בעיתון 'ישראל היום' מאמר, המנתח את פעולות אבו מאזן וקובע כי עבור ישראל, אבו מאזן הוא איום אסטרטגי, הרבה יותר מחמאס! עבר רק יום אחד וביום ב', ה- 30 בדצמבר 2019, כבר פרסם העיתון הפלסטיני אל חיה אל ג׳דידה את המאמר, מתורגם לערבית. למה?
המערכה המדינית שמחולל אבו מאזן, מסוכנת למדינת ישראל לא פחות מן המאבק המזוין המובל על ידי החמאס והג'יהאד האסלמי ברצועת עזה. כניסה למו"מ עם אבו מאזן, במתווה ברק-אולמרט – עם השפעתה הגוברת של איראן, בהצבת מעטפת איומים על גבולותיה של ישראל בצפון ובדרום – טומנת בחובה איום קיומי על מדינת ישראל.
בדיבור על תבונת המעשה האסטרטגי, התקשיתי כל פעם מחדש להסביר, שהוא כרוך לעיתים גם במידה נחוצה של עורמה; ומה לעשות, שמותר האדם מן הבהמה מתבטא לעיתים גם בתבונת הערמה. בחצי אירוניה אמרתי: "לא פלא שמצאנו עצמנו נעדרי תחבולה, הרי את כל התחמנים הדחנו כבר בבה"ד 1"!
מדינה למול אזרחיה זקוקה לא רק למסגרת חוק מלכדת, אלא קודם כל ובעיקר לסיפור לאומי מאחד לאורו פועלים בתודעת שליחות ובכוחו אפשר לתבוע מאזרחים הקרבה עד כדי סיכון החיים. עם מתגייס למלחמה ולמאמצים לאומיים בשגרה ובחירום, לא רק מתוקף חובת החוק. כאן המפתח להבנת האיום הטמון בהנפת יתר של דגלי שלטון החוק…
