בתאורת הלילה, בית הכנסת בבית הספר לקצינים נראה כלהבות אש מיתמרות מעל גבי המזבח. קומת הבסיס - עם שיפוע המדרגות הניצב אנכית למבנה - הם המזבח והיכל התפילה. מעליו, להבות האש העולות אל השמים. התפילה מתרחשת בלב להבות הבטון, שהם עיקר המבנה. במבט מבחוץ מבחינת הפרופורציות, המבנה כולו תואם למבנה מזבח העולה, שהיה מוצב בעזרה בבית המקדש…

תופעה המוכרת לי היטב היא, שמאמרי נקראים במדינות ערב הרבה יותר מאשר בישראל... ביום א', ה- 29 בדצמבר 2019, פרסמתי בעיתון 'ישראל היום' מאמר, המנתח את פעולות אבו מאזן וקובע כי עבור ישראל, אבו מאזן הוא איום אסטרטגי, הרבה יותר מחמאס! עבר רק יום אחד וביום ב', ה- 30 בדצמבר 2019, כבר פרסם העיתון הפלסטיני אל חיה אל ג׳דידה את המאמר, מתורגם לערבית. למה?

המערכה המדינית שמחולל אבו מאזן, מסוכנת למדינת ישראל לא פחות מן המאבק המזוין המובל על ידי החמאס והג'יהאד האסלמי ברצועת עזה. כניסה למו"מ עם אבו מאזן, במתווה ברק-אולמרט - עם השפעתה הגוברת של איראן, בהצבת מעטפת איומים על גבולותיה של ישראל בצפון ובדרום - טומנת בחובה איום קיומי על מדינת ישראל.

בדיבור על תבונת המעשה האסטרטגי, התקשיתי כל פעם מחדש להסביר, שהוא כרוך לעיתים גם במידה נחוצה של עורמה; ומה לעשות, שמותר האדם מן הבהמה מתבטא לעיתים גם בתבונת הערמה. בחצי אירוניה אמרתי: "לא פלא שמצאנו עצמנו נעדרי תחבולה, הרי את כל התחמנים הדחנו כבר בבה"ד 1"!

מדינה למול אזרחיה זקוקה לא רק למסגרת חוק מלכדת, אלא קודם כל ובעיקר לסיפור לאומי מאחד לאורו פועלים בתודעת שליחות  ובכוחו אפשר לתבוע מאזרחים הקרבה עד כדי סיכון החיים. עם מתגייס למלחמה ולמאמצים לאומיים בשגרה ובחירום, לא רק מתוקף חובת החוק. כאן המפתח להבנת האיום הטמון בהנפת יתר של דגלי שלטון החוק...

מדוע קבר יעקב את רחל על אם הדרך ולא באחוזת הקבר של המשפחה במערת המכפלה? בארץ ישראל, לערבים וליהודים גם המוות לא משחרר מהשורה, כי המתים מחזיקים נכסים חיוניים. קברים הם כלי אסטרטגי לסימון טריטוריה!

אם כמורה הגדרתי כמטרה, לחנך את בני ביעוד מוגדר, להיות רופא; בחינת ההישג לפעולתי כמחנך נתונה למבחן תוצאה חד משמעי. באופן הגדרת המטרה נקבע הקריטריון להצלחה או לכישלון. אם לעומת זאת הגדרתי כמטרה לחינוך בני שימצא בעתיד את מקומו המתאים לו כאדם תורם לחברה, מדידת ההישג ומבחן התוצאה דורשים שיפוט מורכב. כך גם בניהול המלחמה...

עם המורכבות המתפתחת במימוש תכלית בת הישג למתקפה קרקעית, ההחלטה להפעיל אותה קשה שבעתיים. העם מוכן אולי לשלם את מחיר המלחמה, אבל הוא מבקש בירור והסכמה בשאלת היסוד: בשביל מה?

זה לא שהעם והקברניט לא מוכנים לשאת במחיר התמרון. אם תהיה להם תכלית ראויה וברת השגה לתמרון, הוא יתבצע, והעם ייתן לזה גיבוי. לכן, זו שאלה מצביאותית ומנהיגותית, לא האם צריך את התמרון; אלא מתי התמרון יהיה נדרש, היכן, לאן ולשם מה. שאלות גדולות...

ישנם כאלה, שמשהו בם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות...