באופן מעשי, מלחמת העצמאות נפתחה עם ראשית ההתיישבות היהודית החדשה במאה ה-19, ומעולם לא הסתיימה. מגמות המתרחשות בימים אלה בארץ ישראל מסמנות פרק חדש במלחמת העצמאות המתמשכת של העם היהודי בארץ אבותיו. באירועים אלו ראוי כמובן לציין את פרעות הערבים בחודש מאי, בעיצומם של ימי מבצע 'שומר החומות'.

הגישה אותה אבקש לתאר מתייחסת אל מתחים כנקודת מוצא ליצירה אדריכלית ומצביאותית והיא מכונה גישה דיאלוגית. זו גישה, שבבסיסה ניצבת הכרה בהיעדר היכולת לגיבוש נקודת הכרעה מוחלטת בדילמת המתחים, היא דוחה את השקיקה לאמת מוחלטת, שאינה ממשיכה להיטלטל בסבך המתחים. זו  למעשה הגישה הבסיסית של תורת הקבלה. זה מסביר למה גם בן גוריון וגם משה דיין מצאו ענין בלימוד תורת הקבלה.

בארץ ישראל, בעיקר בחברה הערבית, הדינמיקה - של מומנטום מתמיד של ניכוס מרחבים חדשים אל עיר המוצא - ממשיכה להיות כוח מניע, בעיצוב המרחב. ההתיישבות היהודית, לעומת זאת, הוכפפה לעקרונות תכנון ובנייה בהיגיון מערבי, באופן שמשתק כל אפשרות כזו!

לגמרי יתכן כי האחראים באיחוד האירופי למימון הנרחב של ארגונים אלה, ידעו על זיקת הטרור ובחרו במודע להעלים עין.  מהיבט זה, החלטת שר הביטחון להכרזה על הארגונים כארגוני טרור היא רחבת משמעות ונועזת.

החיבור שבין ספר בראשית לביטחון הלאומי איננו מבוסס על האמונה לבדה ועל שאלת קיומו של האל. דווקא האתאיסט יכול להתחבר אליו כספר פילוסופי, המצביע על מגבלות היסוד של היקום, הנתון להתהוויות שיוצאות גם משליטת הבורא...

בדבריו של משה דיין טמון מפתח, לבירור מצבה של החברה הישראלית, בפער המתקיים בה בין השאיפה לנורמליות בורגנית; לבין ההבנה שהחיים מחייבים תפיסת קיום, בתודעת של מאבק אין סופי...

היהודים אינם מבינים את תרבותו של האזור שבו הם חיים; ולא מתייעצים עם מזרחנים ומביני דבר, לפני שהם פועלים. נדמה להם שבני האזור חושבים כמונו ורוצים אותם דברים כמונו. לכן, ישראל לא לומדת כלום. היא ממשיכה לשלם על יריקות בפרצופה, והופכת לבדיחה בשכונה הזו שבה אנו חיים...

החרדה היהודית המייחלת לנורמליות שלווה - בבקשתה להימלט ממצבי חיכוך - הולכת ומתכנסת אל ערי החוף. בתוך כך, היא מאבדת את אחיזתה במרחבי הארץ. ובינתיים, מי שנמלט מחיכוך, החיכוך רודף אחריו אל פתח ביתו. מהיבט זה, הערים המעורבות הן הזדמנות לחיכוך נכון יותר, מאשר זה הכרוך בעימות מול ריכוז ערבי הומוגני נטול נוכחות יהודית, כמו גוש יישובי אום אל פאחם.

מצרים מעולם לא נסוגה מדרישותיה להקמת מדינה פלסטינית שבירתה במזרח ירושלים. מבחינתה, קידום ועידת שלום אזורית הוא צעד במגמה עקבית לצמצם את מדינת ישראל ולהחזירה לקווי 67. האיום הזה היה תלוי כחרב דמוקלס מעל ראשו של נפתלי בנט בשארם א-שייח.

היקף האיום הלאומני ופגיעתו השורשית בכל מרקם החיים במרחב הצפון, כמו בנגב, מחייבים את מדינת ישראל בשינוי תפיסתי ובניהול מערכה שיטתית וארוכה למיגור התופעה. בשלב ראשון, נדרשת הכרת המדינה ומוסדותיה כי מדובר באיום בסיסי, המטיל על סדר היום הישראלי מאבק, המקיף הרבה מעבר לפשיעה כלכלית פלילית רגילה...