תרומתו החשובה ביותר של איתמר בן גביר לדמוקרטיה הישראלית לא הייתה ארגון כיתות הכוננות וחלוקת הנשק וגם לא הפסקת תנאי היתר של העצורים הביטחוניים, אלא ניתוק הקשר הגורדי שבין המשטרה לפרקליטות. אם עד היום הייתה המשטרה הגורם המבצע של הפעולות הלא חוקיות במהלך החקירות הפוליטיות של הפרקליטות, הרי שחשיפת מעללי חקירות נתניהו גרם לה להבין, שבערבו של יום ישלמו אנשיה את המחיר. הקשר הזה, שיתוף הפעולה הזה בין שתי הרשויות - שאמורות היו במקור לאזן זו את זו - הוא שהפך את מערכת אכיפת החוק למסוכנת כל כך!
כשאנחנו אומרים 'ממשלת ימין על מלא' נדמה לנו שזו הממשלה האופטימלית מבחינת הימין להשיג את מטרותיו, רק שממש לא. 'ממשלת ימין על מלא' תביא בדרך כלל להשגת מטרות שמאל... זה ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת. המאמר מביא כתבה מתומללת ומעובדת של 'קבינט שישי' ב- i24. היא עוסקת בכך, ששוב ממשלת ימין ניצבת מול משבר - שמאיים לפרק אותה דווקא מבפנים, מתוך ה'מחנה' - ואם זה נשמע מוכר אז נכון, ההיסטוריה חוזרת מהדלת.
למי שלא הצליח להבין, בעידן של תקשורת מוטה, את שהתחולל בבית הקברות הצבאי בבאר שבע, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות הטרור, ב- 25/4/23, אתחיל מהסוף: בן גביר מתאושש והוא בדרך לבסס את עצמו כתופעה של קבע בפוליטיקה הישראלית. וגם: תודה לתנועת המחאה שהביאה אותו עד הלום.
המפכ"ל קובי שבתאי המאיס את עצמו על רבים מידי במערכת; אבל מבחינתו, הוא מסיים מסע הישרדות מדהים. רבים לא האמינו שיסיים שנה בתפקיד, והנה הוא מסיים שלוש שנים תמימות. לא המשטרה ולא עם ישראל הרוויחו מכך, בלשון המעטה!
לא היה שר שתלו בו ציפיות רבות יותר מאיתמר בן גביר. לא היה שר שהיה לו סיכוי מצוין להפוך למושיע לאומי ולמנהיג בעל שיעור קומה כמוהו. כל זה התאדה באוויר והפך ל'פלופ'. בזאת, בן גביר יכול להאשים רק את עצמו. אבל הוא בחר להאשים אחרים, רצה לקלל ויצא מברך...
הממשלה מתאפיינת בפער אדיר בין הרצון לשנות, להבנה איך משנים. ראש הממשלה מתעסק בדברים החשובים לו, אך אינו מנהיג רוח יחידה ומשחק קבוצתי, והשרים נשרכים אחר יועצי התקשורת שלהם, במרדף אובססיבי אחר מקרופונים, בלי להבין שמשילות היא בראש ובראשונה תרבות שלטונית ומקצוע אמיתי. התוצאות בהתאם!
לאיתמר בן גביר היה, בתחילה, הרבה מזל, תנאי פתיחה מעולים והמתאימים שבאנשי המקצוע, שיכולים היו, בטווח הקצר, לשנות את תחושת הביטחון בפריפריה, ללא היכר. אבל, קיבל את ההחלטות הלא נכונות. התוצאות בהתאם. עתה נותר לו רק קלף אחרון אחד, שיכול להוציא אותו בשן ועין מהמשרד לביטחון לאומי: מינוי מפכ"ל, בתנאים הבעייתיים ביותר מבחינתו...
"אם אתה חפץ לירות, תירה. אל תדבר!" ("If you want to shoot, shoot; don't talk"). את כלל הברזל הזה המחיש לנו שחקן הקולנוע, אלי וולך (ראו תמונה משמאל למטה), בסצנה האייקונית מתוך הסרט "הטוב, הרע והמכוער"; זה בדיוק מה שעשה בן גביר בסיפור העלייה להר הבית.
אם איתמר בן גביר יצליח - השמים הם הגבול. אם יכשל, יהפוך לקוריוז ויתאדה מהחיים הפוליטיים. לכן, אין לו זמן לתקן הזנחה של עשרות שנים, במשטרה; ולהילחם בבכירי המשטרה - בהווה ובעבר - המתנגדים לשינוי, שינהלו קמפיין נגדו. עליו לבצע שינוי מהיר בתחושות הביטחון בפריפריה, ולהחזיר את המשילות, דרך המשמר הלאומי. המשטרה יכולה לחכות...
סמכות ואחריות הם שני מושגים שאמורים לשכון יחד, ככלים שלובים; אבל פקודת המשטרה יצרה מצב שבו יש לשר אחריות, אך אין לו, לכאורה, סמכות. בעיניי, הוויכוח כאן הוא לא על התיקונים, אלא מצוי במחוזות הפוליטיים. כל אחד על פי תפיסת האיש בן גביר, ולא לגופו של עניין. לצורך שיפור הביטחון האישי במדינה, כל אזרח צריך לאחל להצלחתו של בן גביר!
