אחד הדיונים היותר מעניינים כיום במדינת ישראל עוסק בתפקידה של רוסיה בסוריה. במאמר זה אסביר בקצרה את מהות הקשר הרוסי איראני, ומדוע הסיכוי שהרוסים ירסנו את האיראנים לא קיים.

כוח הנעה דתי אינו בהכרח טוטאלי. הוא פתוח לפירוש דינאמי ודווקא מתוכו יכול להימצא מקום מפגש לשיווי משקל משכך הסלמה.

מדיניות יצוא המהפכה איננה אסטרטגיה. היא מהות קיום המשטר וחלק אינטגרלי מתפיסת העולם האיראנית. על מנת לשנות את האסטרטגיה האיראנית צריך לעודד את שינוי מאזן הכוח הפוליטי בתוך איראן, שיוביל לשינוי המדיניות. האמצעי היעיל ביותר לשינוי המדיניות האיראנית עוברת דרך בלימת תכניות ההתפשטות של משמרות המהפכה...

תחת המטרייה הלגיטימית של המלחמה האסטרטגית בדאע"ש בחרה ארה"ב ביעדים לטווח קצר. אם לא ישתנו המטרות הגאו-אסטרטגיות האמריקאיות, יוביל הדבר להפסד נוסף של השפעה' בכלל השטח המשרתrע בין בגדד לים התיכון. ההשלכות של תוצאה זו על המדינות השונות באזור עלולות להיות הרות אסון.

המדיניות האמריקאית כלפי איראן בהחלט מהווה שינוי משחק אזורי. היא תגרום להורדת המתח וצמצום השבטיות, דבר שבתורו יגרום להחזרת התפקוד למערכות השלטון המרכזיות, ולהתרכזות בבניה מחודשת של כל מה שנהרס באזור בשנים האחרונות. צמצום הנוכחות האיראנית מחוץ לגבולות איראן, יהפוך את המזרח התיכון לבטוח הרבה יותר. הצעד יגרום לחיזוק המאבק בטרור ויעזור לארה"ב להתייצב בעמדה טובה יותר לקראת מו"מ עתידי עם מעצמות אחרות באזורים אחרים בעולם. אבל, התנאי לכך שכל זה יקרה הוא, שממשל טראמפ ימנע מלעשות טעויות.

החזרת היציבות למזרח התיכון עוברת, קודם כל, בהקטנת היקף שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן. השגת היעד תהיה אחד האתגרים הגדולים, ויעד מרכזי של ממשל טראמפ וממשלת נתניהו.

יש קו משותף לפעילות הרוסית באוקראינה וסוריה: בשני המקומות מדובר בקריאת תגר אמתית על הסדר העולמי הקיים על ידי שימוש מושכל, ממוקד ומוגבל בכוח, בכדי לקדם את האינטרס הרוסי.

המשותף - לאיומים ביירוט מטוסים אמריקנים על ידי האיראנים ולנסיון הירוט של מטוסי חיל האוויר על ידי הסורים - הוא ההילה המוקרנת מעמוד השידרה של פטרונם, ולדימיר פוטין. בחסות הרוסים (ובין היתר, גם שורת ההסכמים בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת רוסיה) האיראנים מרחיבים את מוטת השליטה שלהם בין טהרן לחופי לבנון, ובסופו של המהלך יתייצבו לאורך קו הגבול בין ישראל לסוריה בגולן. כדאי שמשמעותם של האירועים הללו תובן היטב בצד הישראלי. לרוסים יש שותפה אסטרטגית אחת במזרח התיכון, והיא איראן. כל השאר סטוצים! כדאי לזכור: כשהמאהבת מציגה את עצמה כאישה החוקית, זה נגמר בדמעות!

ציר חדש מתהווה במזרח התיכון: רוסיה - איראן - תורכיה: תורכיה מתכוונת לפתור את חוסר ההסכמות עם איראן בנושא מחיר הגז, ולהגדיל את כמויות הגז המיובאות מאיראן. הידוק הקשרים עם איראן ורוסיה והאולטימטום שהנשיא הטורקי הניח לפני האמריקאים בתחילת השבוע (או שיסגירו את פתאהוללה גולן או שישכחו מטורקיה) הוא סימן רע מאוד לנאט"ו. המרוויח העיקרי מכך, מן הסתם, הוא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין!