הפטרת פרשת מצורע, מדברת על ארבעה אנשים מצורעים, שלפי חז"ל היו אלה גיחזי ושלושת בניו. דמותו של גיחזי על פי המספר המקראי הינה משנית, אולם בסיפור אודות ריפויו של שר צבא ארם, נעמן, דמותו של גיחזי מקבלת העצמה בעיקר בעקבות הרצון שלו לנצל את הנס לצרכיו האישיים. בעטיו של מעשהו זה, נענש הוא וזרעו בנגע הצרעת...
גם כאשר עם מקבל את עצמאותו, הוא צריך לדעת להתמודד עם נגעים ציבוריים שיפשטו בו. כמו אנשים, שבפרק הקודם ראינו שפושטת בהם צרעת בגלל בעיות נסתרות בגוף ובנפש שלהם, כך גם עם יסבול מתופעות גלויות ומכוערות בגלל תקלות התנהגותיות שלו כעם...
הכוהנים אינם רק טכנאים של קורבנות ואבחון נגעים, אלא גם "רואים", אם האיש שמביא קרבן אכן עושה זאת בכוונה פנימית עמוקה; ולהבדיל, גם "רואים" אם האיש הנגוע בעורו, נגוע בפצע רגיל, או שיש לו בעיה עמוקה אותה יכול הכוהן "לראות".בראייה כזו המצורע נמצא בצרה, ובידוד הוא הדרך לצאת מהצרה (הדרך להתחלת התיקון)...
גם אדם שנחשב נחות - מצורע בתיאור המקראי, שהוא נטול מעמד חברתי, בגלל מצבו הכלכלי או האישי, שהם כאמור, בני דמותה של הצרעת המקראית בימינו - אין הדבר פוסל אותו מלהשמיע את דבריו מחד גיסא, ואין לנו לדחות את דבריו על הסף מפאת מעמדו, מאידך גיסא.
צרעת היא אחת המחלות המעניינות ביותר מנקודת מבט היסטורית, ונטלה חלק משמעותי בתולדות האדם, העסיקה רבות את דמיונו ובאה לידי ביטוי רב באמנות. המילה "צרעת" ו"מצורע" מרתיעה רבים עד עצם היום הזה. להלן כל המאמרים שפורסמו בסוגיה זו, באתר 'ייצור ידע'
כל הסיפורים שקשורים בצרעת בספרי התנ"ך, קשורים כך או אחרת לאי הכרה בסמכות בין אם המדובר בסמכות אלוהית, ובין אם המדובר בסמכות שלטונית. כל מי שניסה לערער על סמכות זו לקה בצרעת, ברגע שאותם אנשים הכירו בטעותם הם נרפאו ממחלתם, פרט לגיחזי...
בסוף פרשת בהעלותך, בספר במדבר, מותחים אחיו של משה, מרים ואהרון, ביקורת עליו בשני תחומים: האחת, כי לקח לו אישה כושית (האם הכוונה לאשתו ציפורה או לאחרת?...); והשנייה, כי גם הם נביאים מטעם האל, ומשה לא צריך לקחת את הבכורה על כך. בשל הביקורת הזו נענשים שניהם מידי האל: אהרן מורחק מאוהל מועד, ואילו מרים נתקפת צרעת ומורחקת מכל מחנה ישראל לשבוע ימים...