מי מצוי בתווך, בין כל הלחצים הארגוניים? המנהלים... אני - כסמנכ"לית משאבי אנוש, שהסתובבה הרבה בשטח והקשיבה לרבים מעמיתי, הסמנכ"לים בארגונים גדולים אחרים - חשה חובה לכתוב על כך; ולהציף את הנושא.

כולנו מכירים סיסמאות ארגוניות כמו: "עידוד הפתיחות הניהולית"; "עידוד תקשורת פתוחה"; "שיתוף פעולה" ו"מעורבות עובדים"; וכדומה. אבל, איך עושים את זה? "פירוק 'ממגורות'" (סילוס, קליקות); "הפיכת הארגון לאג'ילי"; וכדומה.

הפער בנתונים על אחוז המנהלים בארגון – בין ישראל למדינות מערביות - גדול מידי מכדי להסביר אותו בהטיה כזו או אחרת. דומה שיש פה גם נטייה תרבותית: ישראלים, מסתבר, לא אוהבים להיות מנוהלים, אבל יש להם צורך לנהל... ככל שיחס המנהלים גדול יותר גוברת הנטייה לסגירות ניהולית; ולחוסר מעורבות העובדים. התוצאות בהתאמה!

סמכות המורים על התלמידים - שמקורה בידע, או במה שמכונה, 'כוח מומחי' - הוחלפה בשוויון. לכן, ליכולת להשפיע נדרשים מקורות כוח אחרים. במילים אחרות, כיוון שהידע החינוכי והפדגוגי אינו נחלתם הבלעדית של מורים ומנהלי בתי ספר, הם כבר אינם יכולים להסתפק רק בכוח מומחי, ונדרשים להם מקורות עוצמה נוספים!