אין לנו מדינה אחרת. אזרחי ישראל במשך שנים ארוכות נתנו אמון עיוור בהנהגה הצבאית והמדינית לגבי שמירתה על ביטחונם של אזרחי ישראל. גם כאשר בסיומה של כל מלחמה, קמה ועדת חקירה או דרישה להקמתה, כתוצאה מכשלים חמורים בהנהלות ובהכנת הצבא למלחמה שגבו מאיתנו מחירים כבדים מאוד, העדפנו לשכוח; והאמנו, שהצבא מפיק לקחים, ובמלחמה הבאה זה כבר לא יקרה; אך, כל פעם מחדש התבדינו והכשלים הלכו והחריפו...
ככל שזה נשמע מדהים ושערורייתי, העורף הישראלי לא נכנס כלל לתכניות הביטחוניות בעשור האחרון. זאת למרות שברור לחלוטין, שבניגוד לכל מה שהיכרנו בעבר, העורף יהפוך לזירה המרכזית של המלחמה הבאה. זוהי זחיחות, הפקרות וחוסר אחריות מוחלט של המנהיגות - הצבאית והאזרחית - בישראל...
יש מצבים בחיי אומה, שטובת אזרחי המדינה קודם לכל דבר אחר. לכן, כל הגורמים הפוליטיים חייבים לעשות פשרות, ולשלב ידיים, על מנת להקים את הממשלה באופן מידי, ולהיכנס לתהליך מואץ של חשיבה, תכנון וביצוע; אשר יקדם, מהר ככל שניתן, יכולות להתמודדות עם האיום האיראני...
למדינת ישראל אין ברירה אלא ליזום הסכם הגנה עם ארה״ב כדי להרוויח זמן, היות והכנת היכולת ההתקפית וההגנתית של צה״ל אל מול האיומים שמציבה איראן, ייקחו לפחות מספר שנים!
מדינתנו הקטנה ידעה כל כך הרבה מלחמות בשנותיה המעטות, ואנו כבר יודעים בתוכנו, שבכל פעם ש'עלה האף'; וצה"ל הניף את דגל האָרוֹגַנְטִיּוּת, הגַּאַווְתָנוּת, גַּבְהוּת הלֵב, גבְהוּת הרוּחַ, ההִתְרַבְרְבוּת וזְחִיחוּת הדַּעַת, ידענו מפלה!
לפרקים, שיפוטנו כלפי אנשים הוא עוצמתי הרבה יותר משיפוטנו את עצמנו. שיפוט זה, אפשר שישמש אותנו באותה מידה כלפי עצמנו; וישפר בכך את התנהגותנו, כפי שאנו מצפים ממי שחיים סביבנו. יכולתנו להביט עמוק-עמוק בתוך תוכנו ולשפר את הכרותינו עם עצמנו; והסתכלותנו במראה - כדי להבין יותר מי עומד מולנו - הן יכולת אנושית נפלאה, שאסור להחמיצה!
למשבר ההובלה היבשתית של צה"ל שני פנים: האחד, משבר קשה ביכולת ההובלה בצה״ל כתוצאה מאלפי משאיות ישנות (ריאו) בנות 60 שנה, שאינן כשירות לתנועה, ולא תוכלנה לתת מענה לוגיסטי בזמן לחימה; השני: משבר חמור בהובלה האזרחית, כפי שעולה מדוח מבקר המדינה לשעבר לינדנשטראוס עוד משנת 2010. המשמעות: אין יכולת לתגבר את מערך ההובלה הצבאי שקרס בהובלה אזרחית בשעת חירום...
ההתעלמות מוחלטת של הקברניטים מצבא היבשה היא אחת הסיבות, שרבים מהפקדים הטובים בצבא היבשה אינם מוכנים להמשיך בצבא קבע ולראות בצבא קריירה. הדבר יוצר מומנטום שלילי וסחרור מסוכן, שקשה מאוד לעצרו, עם פגיעה קשה מאוד ברוח הלוחמים. אנחנו הולכים ומאבדים את הערכים - שגדלו עליהם דורות של לוחמים - וביניהם את ערך הניצחון!
תופעת 'שיח הסמארטפונים' הולכת ומחליפה את האינטראקציה האישית בין מפקדים לפקודיהם. כך גם בין המ"כים לחיילים. חיילים שמבקשים לפתור בעיה מעבירים אותה למפקד בסמארטפון. זהו שיח וירטואלי, מנותק ומנוכר, שמביא לחוסר יכולת להתחבר; ובדרך, במקרים רבים מביא לאבדן ערכים כמו: 'אחוות לוחמים', 'רעות' וכדומה...
המהלך החשוב שהממשלה החדשה צריכה לעשות, כבר ביומה הראשון, הוא לקיים דיון על הדו"ח החמור שהוצאתי לגבי אי מוכנותו של צבא היבשה למלחמה. בדיון זה הממשלה חייבת להורות על גיבוש תכנית עבודה, בלוח זמנים קצר, לתיקון הכשלים החמורים המופיעים בדו"ח...
