האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
חרמות פוליטיות ותרבות הביטול אינן נחלתו הבלעדית של מחנה אידאולוגי אחד. הימין, הן בעולם והן בישראל, אימץ כלים אלו מתוך צורך להגן על זהותו, להשיב כוח, ולהתמודד עם אתגרים תרבותיים ופוליטיים. כך משתנים כללי המשחק הפוליטי: במקום שיח דמוקרטי המבוסס על שכנוע, מתפתח שיח המבוסס על סנקציות…
בפוליטיקה, עוצמה מייצרת מציאות, ולא צדק, וזו היכולת הממשית להכריע: לשלוט במוסדות, לעצב נורמות, לקבוע סדר יום ולכפות כללי משחק. מי שמבקש תחילה הכרה מוסרית, מוותר מראש על ההובלה.
גם 'הימין העמוק' וגם 'השמאל העמוק' בישראל, מאמינים בתפיסת המודרניות, שהכל תלוי בנו, והכל בידינו. שתי הגישות מנותקות מהמציאות. המאבק עם האיסלאם והפלסטינים הוא נצחי עד לאחרית הימים. מה שאפשר, הוא – בדיוק כמו שהבין דודבן גוריון – לנצח מלחמה, לסדר סידור זמני של הפוגה, ולהתכונן לסיבוב הלחימה הבא, בדומה לאופן שבו פועלים אויבינו.
שימוש בביטויים כמו 'מחנה ריכוז', 'גטו' ו'רצח עם' בהקשר לפלסטינים, הם תוצאה 'תסביך השואה' של השמאל, מהול בשנאת הימין מחד גיסא, ובחמלה המזויפת לפלסטינים מאידך גיסא. במאמר אחבר בין שלושת המוטיבים הללו ואבחן את השלכות החיבור ביניהם.
מאבקי ימין-שמאל אינם חדשים. אך לאורך ההיסטוריה, מתבלטת תופעה מרתקת: השמאל נוטה להוביל רעיונית, תרבותית וטקטית – בעוד שהימין, לאחר פרק זמן של התנגדות, נוהג לאמץ, להתאים ולשכפל את אותם רעיונות בדרכו שלו. הטענה, לפיה "הימין לעולם לא יהיה יצירתי כמו השמאל – אבל הוא חקיין מעולה", נבחנת כאן מזווית היסטורית, פוליטית וסוציולוגית, עם דגש על הדינמיקה של רעיונות, סגנונות פעולה ואסתטיקה פוליטית.
כשאנחנו אומרים 'ממשלת ימין על מלא' נדמה לנו שזו הממשלה האופטימלית מבחינת הימין להשיג את מטרותיו, רק שממש לא. 'ממשלת ימין על מלא' תביא בדרך כלל להשגת מטרות שמאל… זה ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת. המאמר מביא כתבה מתומללת ומעובדת של 'קבינט שישי' ב- i24. היא עוסקת בכך, ששוב ממשלת ימין ניצבת מול משבר – שמאיים לפרק אותה דווקא מבפנים, מתוך ה'מחנה' – ואם זה נשמע מוכר אז נכון, ההיסטוריה חוזרת מהדלת.
עוצמה תמיד ממגנטת ומושכת אנשים אליה, קל וחומר בעידן של חוסר ודאות פוליטית וחברתית… תנועות ימין מערביות, שבעבר נשאו עיניהן אל עבר עבר אידיאליסטי, מוצאות כעת בישראל סמל לעוצמה לאומית, צבאית ותרבותית. התהליך הזה לא חסר סיכונים, אולם הוא יוצר לישראל סיכוי עתידי להסדיר את המציאות המזרח תיכונית באופן טוב בהרבה מבחינתה.
הימין הבריטי טוען שבריטניה אבודה והממסד הפרוגרסיבי – כולל מערכת האכיפה – השלים עם כך ומתמסר למוסלמים. השמאל הפרוגרסיבי מאשים את הימין ב'אסלאמופוביה', וטוען שהוא משתמש בפחד כאמצעי להנעה פוליטית, שרוב הקהבילה המוסלמית שוחרת שלום. בריטניה מצויה בתקופה של חילופי תרבויות וחילופי אוכלוסיה. זה נראה רע…
תיאוריית הפרסה (Horseshoe Theory) גורסת כי אידיאולוגיות קיצוניות מתכנסות – ללא קשר להבדלים הנראים ביניהן – ודומות זו לזו במונחים של סמכותיות, חוסר סובלנות ומאפיינים אחרים. זהו מושג, המאתגרר את הרעיון הליניארי, שהספקטרום הפוליטי הוא רצף שבצידו האחד שמאל, ובצידו האחר ימין. הטיעון המרכזי שלו הוא שבקצות הפרסה, השמאלי והימני של הספקטרום חולקים יותר קווי דמיון מאשר הבדלים.
בתמונה השטחית של העמדות, על כל מילה מסומנת "כתובת השולח", או שהיא באה מן המגירה "ימין" או שהיא באה מן המגירה "שמאל". אם למישהו נדמה, שאמרת משהו שמזכיר לו מילה מן המגירה "ימין" או "שמאל" הוא דוחף אותך, את כולך, מכף רגל ועד ראש, למגירה הזאת…
