רק ביום חמישי, ה- 2 לינואר 2020 היו האיראנים בשיא ביטחונם העצמי. חגורות הטילים שלהם הקנו להם יתרון מוחלט על פני כל גורם במזרח התיכון, כולל האמריקנים, על בסיסיהם ונושאות המטוסים שלהם, שנותרו חשופים ללא יכולת להגן על עצמם... והנה הצליחו האמריקנים לשנות את המציאות במחי סיכול ממוקד אחד...
האירועים האחרונים בהתייחסות נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לסוגיה הכורדית וטורקיה - עוררו תגובות קשות למדי בעולם, בעיקר מצד בנות בריתה, וגם בתוך ארה"ב עצמה ובעיקר מקרב חברי המפלגה הרפובליקנית, תגובות המלוות בתהיות לגבי תפקודו של טראמפ בניהול מדיניות החוץ של ארצות הברית. להלן מאזן ביניים...
תשוו את השיח של שגרירת ארצות הברית בעיראק, אפריל גלאספי, עם סאדאם חוסיין ערב הפלישה לכוויית, עם המכתב של דונלד טראמפ לארדואן. גלאספי הייתה מאוד דיפלומטית. טראמפ הרבה פחות. אי אפשר להתבלבל בכוונתיו של טראמפ; ובדיפלומטיה, יש לזה חשיבות לא מעטה!
רק כעת, כשממשל טראמפ החליט להוציא בבהילות את יתרת חייליו מסוריה ולהפקיר את הכורדים לגורלם אל מול צבא טורקיה - התוקפן ונטול המעצורים - נפתחה בפני אירופה האופציה להפגין את העליונות המוסרית שלה ולאיים ישירות על משטר ארדואן במעורבות צבאית. מיותר להזכיר שאף מדינה באירופה לא הרימה את הכפפה...
אצל אובאמה - כמו אצל כל בואש מצוי - הריח הגיע אח"כ; ורק להזכיר לכם, שהריח בסוריה כולל: כמיליון הרוגים בסוריה; 3.6 מיליון פליטים סורים בטורקיה; 1.2 מיליון פליטים סורים בירדן; ועוד כמיליון פליטים סורים באירופה...
גם הפעם הזאת במשחק השח-מט - המתנהל בין הנשיא טראמפ למפלגה הדמוקרטית - ינצח הנשיא; ו/או שבית המשפט יכריע לטובת הנשיא, מה שיגרום נזק אדיר למפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2020; או שהמפלגה הדמוקרטית תינזק כתוצאה מאי השלמת ההליך...
צריך להחליף את הגישה מול איראן ולהתחיל לדון, במה חשוב שיהיה בהסכם עתידי ועל מה אנחנו מוכנים לוותר. למען הסר ספק, כל וויתור כזה יכאב, אין חלופה ללא מחיר כואב. אבל אם לא נעשה את זה, נהיה מחוץ למעגל ההשפעה. לאור המציאות הפוליטית בארה"ב זה אפילו לא יוכל להיות קלף השפעה של ישראל בארה"ב.
איך ייגמר הסיפור? עוד מוקדם לדעת אבל לדעתי הדמוקרטים עשו שטות אחת ענקית. הם הביאו את סיפור הבחירות לנקודה דומה בה היו הבחירות ב 2016. טראמפ נגד השחיתות הדמוקרטית... החברה שהקימו הבנים של של ג'ו ביידן וג'ון קרי באמצע 2009 ורשמית בתחילת 2010 מכרה גישה לנשיא, לסגן הנשיא, למזכירת המדינה וליו"ר וועדת הנבחרים של הסנאט שלאחר מכן הפך למזכיר המדינה בעצמו...
במהלך השבוע האחרון, נפוצו חדשות על רצונו של הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, לקנות את גרינלנד מדנמרק. קהל המגיבים והפרשנים התייחס לחדשות כמו שהוא מתייחס לשאר דבריו של טראמפ דרך הפריזמה הרגשית. ברשותכם אנסה להרחיב...
במאמרו: 'מקסימליזם מנימליסטי', ניסה עמר דנק לנתח את הסיבות שהביאו את נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ להזמין את שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, לבית הלבן. המסקנה של עמר משלושת הנחות היסוד היא, שטראמפ 'שלפן'; ולכן, שלח את הסנטור ראנד פול לזריף. האמנם?
