פנחס יחזקאלי: האם שלטון ה- WOKE בבריטניה מסמן את תום עידן הדמוקרטיה במערב?

בבריטניה הודיע התובע הכללי, הלורד פרקינסון לפני שבועיים, שאפילו הפצה של ציוץ בטוויטר "שיש בו משהו מעליב או פוגעני, שעלול לעורר שנאה גזעית" תהווה עילה למעצר. האם הגבלת חופש הדיבור חסרת התקדים הזו במדינה דמוקרטית מערבית מאז מלחמת העולם השנייה, אינה מהווה סטייה מהדמוקרטיה? קשה שלא לראות בחקיקה הזו המשך טבעי ל'תרבות הביטול וההשתקה' של תנועת ה-WOKE, שמטרתה לחנוק ויכוחים ולאכוף קונפורמיות אידיאולוגית. האם שלטון ה- WOKE בבריטניה מסמן את תום עידן הדמוקרטיה במערב?

רועי צזנה: מזעיקים לעזרתנו את 'האח הגדול'…

פייסבוק נותנת בידינו את האפשרות לכונן שוק פתוח של דעות, בו רעיונות יוכלו להתנגח זה בזה. אבל מימוש הפוטנציאל הגדול הזה תלוי בנו וביכולת שלנו לסבול דעות של אחרים. לא להסכים עמן, אלא להפך – כדי שנוכל להתנגד להן באופן ברור ככל האפשר. ואם לא תעשו זאת, אם תדרשו מפייסבוק לצנזר דברים שאחרים כתבו, אל תתפלאו כשהם ידרשו מהחברה לצנזר גם דעותיכם, בבוא היום!

יאיר רגב: חוק הנאמנות בתרבות, האם הוא נחוץ?

התיקון לחוק התרבות והאמנות, שאותו הובילה השרה רגב ואשר זכה לתמיכת שר האוצר משה כחלון, אמור לשלול תקציבים מגופים נתמכים אשר חותרים תחת ערכי המדינה וסמליה. כך לדוגמה, יישלל תקציב ממוסדות תרבות שיפגעו בסמלי המדינה או יבזו אותם, יציינו את יום העצמאות כיום אבל או ישללו את קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. אם הוא יעבור, הוא עשוי לפגוע קשות בתחום התרבות, ליצור אומנות "מגויסת" עבור פוליטיקאים ואף לכרוך עבירות פליליות כמו הסתה לטרור, יחד עם אקטים שהם בגבולות חופש הביטוי...

פנחס יחזקאלי: ככה משתיקים אותנו

בשנים האחרונות הולכת וגוברת בישראל תופעה שמוכרת זה מכבר במדינות אחרות: תביעות ואיומים בתביעת לשון הרע, שפועלם העיקרי הוא השתקה והרתעה של המפרסם, ושל מעגלים רחבים יותר סביבו (public debate) להשתתף בוויכוח מסוים או בשיג ושיח ציבורי. תביעות אלו מוגשות בדרך כלל על ידי אנשים או גופים בעלי כוח ויכולת כלכלית, סיכוייהן קטנים והן נסמכות על עילה חלשה או גבולית, ובחלק מהמקרים מופרכת ממש...