את דפוס ההיגיון ההגנתי שהפעילה מדינת ישראל להגנת יישובי עוטף עזה ולהגנת יישובי הצפון יש להחיל גם על ריכוזי הטרור שהתהוו בצפון השומרון. כפי שלא ניתן להגן על מטולה, כאשר כוחות חיזבאללה נערכים בכפר כילא הסמוך, כך לא ניתן להגן על כפר סבא, כביש 6 ויישובי עמק חפר, ללא דיכוי התארגנות הטרור במחנה פליטים נור א-שאמס בטול כרם או במחנה פליטים ג'נין. במוקדם או במאוחר מערכת הביטחון בהנחיית דרג מדיני תידרש לחיסול איום הטרור שהולך ונבנה בערי צפון השומרון.
באזכור העובדה שהכיבוש הישראלי בג'נין הסתיים בינואר 1996 - עת הועברו שטחי AB לידי הרשות הפלסטינית - יחד עם העובדה שבאזור צפון השומרון נעקרו במסגרת ההתנתקות ארבעה ישובים, התהוותה של ג'נין לבירת טרור, אינה עוד צעד מוכר במאבק הפלסטיני ל"סיום הכיבוש", אלא סיפור חדש בו משתלבות קבוצות הטרור בג'נין, במסגרת כלל הכוחות האזוריים המופעלים בידי איראן באיחוד זירות, במטרה מוגדרת להשמדת מדינת ישראל.
כשיש חמולה מרכזית דומיננטית בעיר, אינטרסים כלכליים ופוליטיים מתייגים בן חמולה שביצע פיגוע, ככזה שפגע בקולקטיב... בג'נין, אין כמעט חמולות גדולות עם אינטרסים כלכליים גדולים! בגלל החירות הזו של הפרטים - הפכה ג'נין למקום שבו אנשים חופשיים הרבה יותר לבצע פיגועים, בלי שהאחריות על משפחתם המורחבת תיפול עליהם!
זוהי סקירה היסטורית על העיר ג'נין, בתחומי הרשות הפלסטינית, שמייצרת טרור רצחני למרות שהמצב הכלכלי בה, טוב יחסית. האם ניתן ללמוד מכך אודות הקשר בין מצב כלכלי לטרור?
