מורכבות במשפט, בשיטור ובאכיפת חוק

יוסף (אסי) אביטל (אבוטבול) היה ראש ארגון פשע ויעד חשוב של המשטרה, שהתמחה בגביית חובות על ידי סחיטה, אלימות, ואיומים. הוא בנו ויורשו של ראש משפחת הפשע, פליקס אבוטבול, שנרצח בפתח הקאזינו שלו בפראג. עד הירצחו היה נשוי לקארין, והתגורר עימה ברחוב הלילך בנתניה. הקריירה הפלילית שלו חוסלה למעשה ב- 2011, כאשר נשפט ל- 13 שנות מאסר בפועל. אסי אבוטבול הוא דמות אופיינית לדור הצעיר של עבריינים בכירים, שהקריירות הפליליות שלהם התקצרו מאוד ביחס להוריהם, עקב המלחמות העקובות מדם ביניהם מחד גיסא, והלחץ המשטרתי מאידך גיסא.

בבסיס המאמץ לתקן הרשעות שווא עומדת אינטואיציה, לפיה מערכות אנושיות אינן חפות מטעויות. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20, עם תחילתן של בדיקות DNA וההתפתחויות הטכנולוגיות של בדיקות אלו, נפתח חלון הזדמנויות לבחון מדעית אינטואיציה זו. בשנת 1992 הוקם "פרויקט החפות", שתחילתו בקליניקה בבית ספר למשפטים על שם קורדוזו, בהנחייתם של פרופ' בארי שק (Barry Scheck) ופרופ' פיטר נויפלד (Peter Neufe).

אריה (ריקו) שירזי – שחקן עבר בקבוצת כדור הרגל של מכבי נתניה ואח של בלש במשטרה (שהסתבך אף הוא בפלילים) – הוא עבריין המוגדר על ידי משטרת ישראל כראש ארגון פשיעה, העוסק בהלוואות בשוק האפור, בגבייה אלימה, בסחיטה, באיומים, בהלבנת הון ובהימורים לא חוקיים. למרות זאת, אנשים שפגשו אותו מתארים איש נעים הליכות שלא מאיים במראהו ובהליכותיו. הוא מרצה, מאז 2015, עונש מאסר בפועל של שמונה שנים…

פליקס אבוטבול כונה "בייזה" (הקצב, כינוי של המשפחה עוד מטוניס), וגם: 'מלך ההימורים של נתניה', כיוון שהיה הראשון, שהחל לאגד שורה של עבריינים נתנייתים סביב תחום ההימורים. הוא היה המייסד והמנהיג של משפחת הפשע העיקרית בנתניה, ואחת החזקות בישראל כולה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, עד שנרצח באוגוסט 2002. אבוטבול המעיט במגעיו עם התקשורת; ומשך שנים הצליח לחמוק, שוב ושוב, מידה של המשטרה, שצברה בגינו תסכולים רבים. עסקיו בחו"ל, וחיסולו בפתח הקזינו שבבעלותו בפראג – שהיה כפי הנראה 'עבודה ישראלית' – ממחיש את הגלובליזציה שעברו משפחות הפשע הישראליות לקראת סוף שנות ה-90 ותחילת המילניום.

יעקב אלפרון ייחרת תמיד בהיסטוריה של הפשע בישראל כראש משפחת הפשע המודרנית הראשונה, או כפי שהוגדר על ידי בית המשפט, "ראש פטריאכלי לאחיו, גיסיו וקרוביו". חיסולו של יעקב מוטט את הרלוונטיות של המשפחה כולה כמשפחת פשע.

מפגשים רבים עם שוטרים אינם מפגשים 'חיוביים'. על כן, שוטרים שימשו וישמשו תמיד 'שקי חבטות' לאזרחים זועמים. אבל, איפה הגבול? בית המשפט קבע: אמירה לשוטר "אתם כלבים נאצים" מייחסת לו רוע תהומי וזו העלבה חמורה! השוואת שיקול הדעת של השוטר – הממלא את הנהלים – לשיקול דעתו של נאצי הממלא הוראות, נוגעת לליבת תפקידו של השוטר והיא אמירה קשה שכמעט אינה טעונה פרשנות. כמוה כאמירה: "אתה אטום לנסיבות ופועל כרובוט ללא גרעין אנושיות". קשה להעלות על הדעת פגיעה ועלבון חמור יותר…

לבי על המפכ"ל, רוני אלשייך. מוקף פמלייה של אומרי-הן – 'נוטפי התלהבות', לכאורה, מהשינוי שהוא מחדיר במשטרה – הוא הופך זחוח. נוטה להאמין ש'תיקן' את המערכת. שהכל השתנה… האמת רחוקה מכך כרחוק מזרח ממערב!

עמיר מולנר הוא עבריין יוצא דופן, שבשנת 2017 הצליח לגבות מהשוטרים מחיר יקר על חתירתם למגע עימו. תוך פחות משנה השיג שני ניצחונות מוחצים על השוטרים בבית המשפט, כשהוא הופך מנחקר לחוקר, מביך את רודפיו ומוכיח ששיקרו. במשפט הראשון זוכה. בשני הגיע להסכם פשרה, לפיו תפצה אותו המשטרה ב- 10,000 ש"ח. הסיפור הזה עוד רחוק מסיום…

מטרת המאמר להציג את הבעיה המעגלית של העומס בבתי המשפט. הגישה המעגלית לפתרון בעיות מכונה 'מעגלית' כיוון שזו בעיה שחוזרת שוב ושוב, מעין תקלה חוזרת ונשנית. זהו דפוס התנהגות מחזורי לא רצוי, המופיע בארגון, ומתגלה כאוסף של סימפטומים. הבעיה מורכבת מאוסף מחוללים סמויים, ה'מייצבים' את המצוקה ומקנים לה חוסן, המקשה על פירוקה…