מורכבות במשפט, בשיטור ובאכיפת חוק

גם אם קיימים עיוותים באופן הצגת הנתונים על הרשעות בבתי משפט בישראל, הרי שהם עקביים לאורך השנים, והמגמה שלהם מצביעה על העלמות הזיכויים במשפט הפלילי בישראל. לשם השוואה בשנת 2008, בה רק אחד מאלף הכרעות דין בישראל הסתיים בזיכוי הנאשם, עמדו שיעורי ההרשעות בבתי המשפט הפדרליים בארה"ב על כ-90%; ובבתי המשפט במחוזות באנגליה על כ-82%.

פושעים מסוימים אינם נתפסים בעיני כולם, בהכרח, כפושטי-רגל מבחינה מוסרית; חלק מהם אף רואים את עצמם כשונים מיתר העבריינים, וגורמים לשינוי משמעותי בתפיסתנו, 'מהו פושע', ואיך הוא אמור להתנהג. כזה הוא, למשל, אל קאפונה.

נוכח הפגיעה בזכויות מוגנות הכרוכה בבדיקת הפוליגרף, ובעיקר נוכח הפגיעה בזכות לפרטיות העלולה לעלות עד כדי פגיעה בכבוד האדם, ולאור בעיות אמינות לא קלות של הבדיקה, ראוי להסדיר בחוק את השימוש במכשיר הפוליגרף ביחסי עבודה כולל במשטרה ובכלל בשירות המדינה.

הנה שוב נעלבים: המפכ"ל אלשיך והשר לביטחון פנים ארדן ביקשו לקבוע בחוק, נוהל מסודר לבדיקות במכונת אמת לקצינים בדרגת ניצב. אבל יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דודי אמסלם, התנה את קידום החוק בכך שכל קציני החקירות ייאלצו לעבור את הבדיקה. במשטרה זועמים: "אף מקום עבודה לא היה מאשר זאת"… למה? כלום אחרי הניסיון המצטבר של הציבור ברמת האמון והאחריותיות המשטרתית, באמת מגיע לה יחס שונה?

יוסף (אסי) אביטל (אבוטבול) היה ראש ארגון פשע ויעד חשוב של המשטרה, שהתמחה בגביית חובות על ידי סחיטה, אלימות, ואיומים. הוא בנו ויורשו של ראש משפחת הפשע, פליקס אבוטבול, שנרצח בפתח הקאזינו שלו בפראג. עד הירצחו היה נשוי לקארין, והתגורר עימה ברחוב הלילך בנתניה. הקריירה הפלילית שלו חוסלה למעשה ב- 2011, כאשר נשפט ל- 13 שנות מאסר בפועל. אסי אבוטבול הוא דמות אופיינית לדור הצעיר של עבריינים בכירים, שהקריירות הפליליות שלהם התקצרו מאוד ביחס להוריהם, עקב המלחמות העקובות מדם ביניהם מחד גיסא, והלחץ המשטרתי מאידך גיסא.

בבסיס המאמץ לתקן הרשעות שווא עומדת אינטואיציה, לפיה מערכות אנושיות אינן חפות מטעויות. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20, עם תחילתן של בדיקות DNA וההתפתחויות הטכנולוגיות של בדיקות אלו, נפתח חלון הזדמנויות לבחון מדעית אינטואיציה זו. בשנת 1992 הוקם "פרויקט החפות", שתחילתו בקליניקה בבית ספר למשפטים על שם קורדוזו, בהנחייתם של פרופ' בארי שק (Barry Scheck) ופרופ' פיטר נויפלד (Peter Neufe).

אריה (ריקו) שירזי – שחקן עבר בקבוצת כדור הרגל של מכבי נתניה ואח של בלש במשטרה (שהסתבך אף הוא בפלילים) – הוא עבריין המוגדר על ידי משטרת ישראל כראש ארגון פשיעה, העוסק בהלוואות בשוק האפור, בגבייה אלימה, בסחיטה, באיומים, בהלבנת הון ובהימורים לא חוקיים. למרות זאת, אנשים שפגשו אותו מתארים איש נעים הליכות שלא מאיים במראהו ובהליכותיו. הוא מרצה, מאז 2015, עונש מאסר בפועל של שמונה שנים…

פליקס אבוטבול כונה "בייזה" (הקצב, כינוי של המשפחה עוד מטוניס), וגם: 'מלך ההימורים של נתניה', כיוון שהיה הראשון, שהחל לאגד שורה של עבריינים נתנייתים סביב תחום ההימורים. הוא היה המייסד והמנהיג של משפחת הפשע העיקרית בנתניה, ואחת החזקות בישראל כולה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, עד שנרצח באוגוסט 2002. אבוטבול המעיט במגעיו עם התקשורת; ומשך שנים הצליח לחמוק, שוב ושוב, מידה של המשטרה, שצברה בגינו תסכולים רבים. עסקיו בחו"ל, וחיסולו בפתח הקזינו שבבעלותו בפראג – שהיה כפי הנראה 'עבודה ישראלית' – ממחיש את הגלובליזציה שעברו משפחות הפשע הישראליות לקראת סוף שנות ה-90 ותחילת המילניום.

יעקב אלפרון ייחרת תמיד בהיסטוריה של הפשע בישראל כראש משפחת הפשע המודרנית הראשונה, או כפי שהוגדר על ידי בית המשפט, "ראש פטריאכלי לאחיו, גיסיו וקרוביו". חיסולו של יעקב מוטט את הרלוונטיות של המשפחה כולה כמשפחת פשע.