האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המושג "משטר היברידי" התפתח באקדמיה במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה-2000, ומתאר מדינות דמוקרטיות, המפתחות סממנים דיקטטוריים (נשמע לכם מוכר?). כיוון שאנחנו כבר מזמן רחוקים מלהיות תמימים, ויודעים כי המחלקות הללו כבר נכבשו ע"י תנועת הווק (WOKE) הפרוגרסיבית, ברור לנו שהמושג אמור לשרת את הווק, כולל הישראלי. עתה, נשאר רק לבחון כיצד.
פרשת נדב ארגמן מצטרפת לשורה של פרשיות שבהם נפלה המחאה למה שמכונה: 'ההיגיון הפרדוקסלי של השפע', שמאיים להקריס אותה: ככל שהאמצעים שעומדים לרשותנו גדולים יותר, ככל שהמוחות מבריקים יותר ותחושת העוצמה כבירה יותר, כך גדל הסיכון ליפול לתוך פער רלוונטיות ו'עשיית יתר', שישיגו תוצאות הפוכות מאלה שהתכוונו אליהם.
המאמר הזה נכתב ביום שבו מוחזרים חללי משפחת ביבס – שירי ביבס, יחד עם שני בניה הקטנים אריאל וכפיר לצד החטוף החלל עודד ליפשיץ, לאחר 503 ימים בשבי חמאס. הרציונל שלו הוא שבמצבים הישרדותיים, נכון ואפילו בריא לשנוא ואף לשאוף לנקמה!
תקציר: המאמר מביא את הדוגמאות העיקריות לשימוש שעושה המחאה בדמוניזציה של יריביה. שימוש זה אופייני לאליטות המצויות ב'חרדת התחלפות', וכתבוסה, עושות הכל כדי לנטרל את יריביהן, ולהמשיך ולהחזיק בכוח. עודכן ב- 2 בדצמבר 2025 ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה … להמשך קריאה
'חרדת הדחקה' (Anxiety of Displacement) (הדחקה מלשון דחיקה לשוליים / ביטול) היא תופעה חברתית ופסיכולוגית שמבטאת את הקושי של אליטות או קבוצות ותיקות להתמודד עם שינויים שמערערים את מעמדן. התופעה הזו אינה מוגבלת רק להקשרים היסטוריים מסוימים, והיא נמשכת בכל מקום שבו מתרחש שינוי במבנה הכוח החברתי או הפוליטי.
שני הרמטכ"לים האחרונים שלנו הכריזו מלחמה על פאץ' משיח. לשווא… האיקונוגרפיה צבאית (Military Iconography) איננה המצאה ישראלית. זהו שימוש בשפה חזותית: סמלים, דימויים, תגים ועזרים ויזואליים בצבא, כדי להעביר מסרים ללא מילים, לחזק את המורל ולעצב תודעה בקרב הלוחמים והציבור הרחב. חלק מהעזרים הם תקניים (ניסיון של הממסד הצבאי לרתום את התופעה לשימושו), והאחרים אינם פורמאליים.
תקציר: שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית, אבל אין תקדים לתופעת שנאת נתניהו, שחצתה מזמן כל מקרה שקדם לה, כולל מסע השנאה נגד ראש הממשלה הנרצח, יצחק רבין ז"ל. תפקיד חשוב בהנעת המומנטום של מסע השנאה הזה, שמור לגיבוי השקט שהיא מקבלת ממערכת האכיפה. אוסף זה מתעד בתמונות חלק מממדי התופעה מאוקטובר 2024 ואילך. … להמשך קריאה
הארכיון הדיגיטלי הוא מלכודת לעיתונאים החדשים ולמומחים לעתיד, בעיקר משום שהוא מנציח את הנבואות והתחזיות שהמציאות לא תמיד תומכת בהן. עם המעבר לפוסט ג'ורנליזם, בו התחזיות תופסות מקום מרכזי, גוברת גם הסכנה להיכשל ולחוות מבוכה. מנקודת מבט סוציולוגית, הארכיון הפך לכוח חברתי רב עוצמה, המשפיע על הדרך בה אנו תופסים ידע ומומחיות, ומדגיש את הפער בין החזון למציאות.
ב- 6 ביולי 2025 חל יום העשוראא, לציון קרב כרבלא בו נטבחו על ידי הסונים האימאם חוסיין ואנשיו. אחת התופעות המרתקות – שראינו מאז מאז טבח ה- 7/10 – היה ההשוואה של סונים בעזה בין מערכת 'חרבות ברזל' לקרב כרבלא, וההתייחסות לאימאם עלי – 'נביאם' של השיעים – כקדוש. יחיא סינואר אגב, הוא בעיניהם האימאם עלי החדש!
המאמר עוסק ביחס התרבותי והאישי למוות, ומציג את המוות כאלמנט מרכזי בעיצוב התרבות. המוות, מעבר להיותו סוף ביולוגי, מייצג סטטוס חברתי ותרבותי. החברה מתמודדת עם שאלות כיצד להתמודד עם המתים, מה המשמעות של אובדן, וכיצד טקסים עוזרים לעבד את האבל. המאמר מבקר את השיח הרווח היום שמנסה להכניס את המוות והאבל למסגרות רציונליות, ומציע שהאבל הוא תהליך מורכב ואינטואיטיבי שמבטא את מהות האינטליגנציה האנושית.
