ללא קטגוריה

הפרהוד – הטבח ביהודי עיראק ביוני 1941 – לא היה מקרה מבודד, אלא חלק מתהליך אזורי של דה-לגיטימציה והדרה של מיעוטים יהודים, שהועצם עקב הקונפליקט הערבי-ישראלי. הוא הפך אירוע מייסד של קץ התקופה היהודית במזרח התיכון הערבי: לסמל פסיכולוגי של שבירת האמון ב"דו-קיום. בנוסף, הוא נתפס – בקרב קהילות יהודיות אחרות במזרח התיכון – כאזהרה מוקדמת, למה שעתיד להתרחש גם אצלן, תוך שנים ספורות, בלוב, בתימן, במצרים ובלבנון. לכן, הוא האיץ תהליכים של הגירה באותן מדינות.

השיח האינטלקטואלי הימני בישראל פורח, והשמאלי דועך. בעוד השמאל ממשיך לאחוז במוסדות האקדמיים ובגילדות המקצועיות שמתנוונים והולכים, מתהווה מערך אינטלקטואלי עצמאי ימני, המאתגר את הנרטיבים המסורתיים. מגמה זו משנה את השיח הפוליטי-תרבותי בישראל ומבשרת את התבססותה של הגמוניה ישראלית חדשה, שקרובה להגיע לעמדות כוח והשפעה.

נרטיב הגבורה הוא כלי רב עוצמה בזירה הציבורית הישראלית, אך דווקא משום כך הוא הופך למוקד מאבק שהחריף מאוד מאז ה- 7/10, כשהיעדר הגמוניה ברורה בישראל מאפשר ריבוי נרטיבים, וגם מחריף את הקונפליקט ביניהם.

המושג "משטר היברידי" התפתח באקדמיה במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה-2000, ומתאר מדינות דמוקרטיות, המפתחות סממנים דיקטטוריים (נשמע לכם מוכר?). כיוון שאנחנו כבר מזמן רחוקים מלהיות תמימים, ויודעים כי המחלקות הללו כבר נכבשו ע"י תנועת הווק (WOKE) הפרוגרסיבית, ברור לנו שהמושג אמור לשרת את הווק, כולל הישראלי. עתה, נשאר רק לבחון כיצד.

פרשת נדב ארגמן מצטרפת לשורה של פרשיות שבהם נפלה המחאה למה שמכונה: 'ההיגיון הפרדוקסלי של השפע', שמאיים להקריס אותה: ככל שהאמצעים שעומדים לרשותנו גדולים יותר, ככל שהמוחות מבריקים יותר ותחושת העוצמה כבירה יותר, כך גדל הסיכון ליפול לתוך פער רלוונטיות ו'עשיית יתר', שישיגו תוצאות הפוכות מאלה שהתכוונו אליהם.

המאמר הזה נכתב ביום שבו מוחזרים חללי משפחת ביבס – שירי ביבס, יחד עם שני בניה הקטנים אריאל וכפיר לצד החטוף החלל עודד ליפשיץ, לאחר 503 ימים בשבי חמאס. הרציונל שלו הוא שבמצבים הישרדותיים, נכון ואפילו בריא לשנוא ואף לשאוף לנקמה!

תקציר: המאמר מביא את הדוגמאות העיקריות לשימוש שעושה המחאה בדמוניזציה של יריביה. שימוש זה אופייני לאליטות המצויות ב'חרדת התחלפות', וכתבוסה, עושות הכל כדי לנטרל את יריביהן, ולהמשיך ולהחזיק בכוח. עודכן ב- 2 בדצמבר 2025 ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה … להמשך קריאה

'חרדת הדחקה' (Anxiety of Displacement) (הדחקה מלשון דחיקה לשוליים / ביטול) היא תופעה חברתית ופסיכולוגית שמבטאת את הקושי של אליטות או קבוצות ותיקות להתמודד עם שינויים שמערערים את מעמדן. התופעה הזו אינה מוגבלת רק להקשרים היסטוריים מסוימים, והיא נמשכת בכל מקום שבו מתרחש שינוי במבנה הכוח החברתי או הפוליטי.