גרשון הכהן: "צעדת השיבה": עזה וירושלים
אירועי הגדר בעזה שהתרחשו בעיצומו של טקס חנוכת השגרירות האמריקאית בירושלים, ביקשו להדגיש את הזיקה שמבקשים הפלסטינים ליצור מאז הצהרת בלפור, בין המפעל הציוני, לבין אסונם…
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אירועי הגדר בעזה שהתרחשו בעיצומו של טקס חנוכת השגרירות האמריקאית בירושלים, ביקשו להדגיש את הזיקה שמבקשים הפלסטינים ליצור מאז הצהרת בלפור, בין המפעל הציוני, לבין אסונם…
בין החלטתו הדרמטית של הנשיא טראמפ לביטול הסכם הגרעין לבין תעוזת מדינת ישראל בעימות אקטיבי עם כוחות איראניים בסוריה, קיים מכנה משותף. שני המהלכים מבטאים תפנית מן הדרך שהתקבעה במדינות המערב בעשורים האחרונים, כבחירה, כמעט בכל מחיר, בשימור שגרת היציבות…
ראוי להתבונן מחדש בהבדל בין המודל העזתי המבטא היפרדות מוחלטת, לבין המודל שהתפתח ביהודה ושומרון המבטא היפרדות חלקית, ולשאול באיזה מהם מתפתחת מגמה מועילה יותר לאינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל!
העתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי ארגוני זכויות האדם, למנוע שימוש בנשק חם נגד 'מפגיני הגדר' בעזה גורסת, שאסור לירות באש חיה במפגינים כל עוד הם עצמם לא סיכנו חיים. הדיון הזה הוא הזדמנות לבחון את המדיניות הנוכחית ביחס לאלטרנטיבות.
העובדה – שבשעה הגורלית שלא הייתה כמוה בחיי עם ישראל, מאז כישלון מרד בר כוכבא, עמדה לנו הנהגה בעלת שיעור קומה, בולט בכל קנה מידה היסטורי – אינה מובנת מאליה. התלכדות אקראית כזו בין שעה גורלית לבין מנהיגות הראויה לגודל השעה, היא תזמון מיוחד במינו. מה שחשוב לא פחות הוא העובדה, שאל הרגע הגורלי – למאבק הקמתה של מדינה מתוך סערת המלחמה – בן גוריון הגיע במוכנות אישית מבוססת היטב, לאחר עשרות שנות הנהגה.
סבא יקר. מאז שעלית ארצה לפני מאה שנים הכל השתנה. היית מאמין שחיים כאן כמעט שבעה מיליון יהודים ומתחיל להיות כאן ממש צפוף? חלומכם התגשם מעבר לכל דמיון, אבל הלך והתפתח למקומות שלא תוכלו להכיר. ביקשתם ליצור בארץ יהודי חדש. לא סוחר או מלווה בריבית. לפחות בכמה מנכדיך הצלחת לטעת את ההבנה הפשוטה, אותה היטיב לבטא א.ד. גורדון: "אם לא נעבוד את האדמה, בידינו ממש, לא תהיה האדמה שלנו… אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה."
"הדרך היחידה לשמר את המצב הקיים היא לשנות אותו". למילים אלה – בהן סיכם גודמן את מאמרו – אני בוודאי מסכים. המחלוקת היא על מגמת השינוי. בניגוד להמלצות גודמן, עלינו לחתור להרחבת ההתיישבות הישראלית לקראת שלושה מיליון יהודים בכל מרחבי C, ביהודה בשומרון ובבקעת הירדן!
הדיבור על גישות לגאולה מסביר גם את ההבדל בין המגמה המהפכנית, מלאת האמונה, של חלוצי מפלגות הפועלים; לבין חסידי ז׳בוטינסקי. בניגוד לחלוצים הפועלים, לז׳בוטינסקי – וגם לבנימין נתניהו, כאדם אירופי נאור משכיל ומודרני – לא היה מקום לרעיון הגאולה. אצל בן גוריון הכול סובב סביב קוסמולוגיה של גאולה…
המתיחות המתמשכת על גבול רצועת עזה, מחייבת בחינה של התגובה הישראלית הנדרשת, לאור האינטרסים הלאומיים שלה.
אינטרסים לאומיים או אינטרסים חיוניים (National interest) הם צורכי העל ההכרחיים לקיום הייעוד, שמדינה מוכנה להילחם על מנת למנוע פגיעה בהם. מהם אינטרסים הלאומיים הישראליים מול המדינה החמאסית בעזה והרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון?
במאמר שפרסם INSS ב-2011, כתב תא"ל מיל' שלמה ברום, שהיה ראש החטיבה האסטרטגית באג"ת: "התועלת הביטחונית השולית הנובעת משליטה בבקעת הירדן איננה שקולה למציאות האסטרטגית שתיווצר כתוצאה מחתימת הסכם קבע הוגן עם הפלסטינים ומהסדרי פיקוח בינלאומי". וזהו לוז העניין: אינני מאמין במושג "הסכם קבע בר קיימא". לא רק בינינו לבין הפלסטינים, גם לא בין הפולנים לגרמנים…