המחלוקת הישראלית בסוגיית הריבונות מיטלטלת במתח, שבין כמיהה לגילום ריבונות מדינית ככוח שלטוני, שמעל למגבלות, בגילוי עצמאות גם למול התנגדויות מבית ומחוץ; לבין תפיסת הריבונות המצומצמת שהכפיפה קבלת החלטות של מדינה לחוק ולהסכמת המדינות האחרות...

מרגע שעלתה סוגיית החלת הריבונות לאוויר העולם, יש לה דינמיקה משלה. ההתנגדות העזה, חשפה שכבות בעמדות  היסוד של הצדדים, ונוצרו תנאים לבירור עומק מחודש. לא רק שעמדות הצדדים נעשו ברורות יותר, אלא שהאופן בו הועלו הטענות בליווי איומים, העביר את הבעיה הישראלית פלסטינית למקום חדש...

בתוך הדיון על החלת הריבונות בבקעת הירדן ויו"ש, הופנתה הדרישה לממשלת ישראל לממש קודם כל ריבונותה במרחבי הנגב.  בעוד הנהגת המתנחלים  ביו"ש מתריעה מפני הקפאת הבנייה ביישובים מבודדים, ראוי להטיל אור על האופן בו תכנית המתאר הארצית -תמ"א 35 - הקפיאה למעשה - כבר לפני כמעט שלושים שנים - את ההתיישבות היהודית במרחבי הגליל והנגב...

יש כאן אבחון של תסמונת בסיסית בדינמיקה של קבלת החלטות. בדילמה בין שתי דרכים, הדרך שזכתה להכרה כמובנת מאליה, כרציונלית, כמוסכמת ללא עוררין נראית על פניה גם בטוחה יותר. קודם כל, ההסכמה לגביה מחוללת עיוורון והכחשה לגבי הסיכונים הטמונים בה; ובתוך כך, מנהיג שיבחר בדרך המוסכמת יקבל גיבוי ותמיכה גם אם ייכשל, כי נצמד לדרך "הבטוחה"...

דילמות אסטרטגיות ביטחוניות מצויות תמיד בזיקה מעגלית בין שתי שאלות היסוד:  האחת הנראית לגמרי מקצועית- ממוקדת בשאלה כיצד מגנים על הקיום? השנייה הנראית לגמרי ערכית - ממוקדת בשאלה בשביל מה מתקיימים?

המנהיג לימי השגרה איננו המנהיג לחירום. וכאן בעייתה של המדינה המודרנית, הנבנית בעיקר על בסיס הגיון השגרה ומכחישה את אחרותו העקרונית של הגיון החירום. לכן, ככל שהמערכת  מצטיינת בהתנהלותה המתוקנת על מסילות השגרה, כך מוכנותה להתמודדות למול תרחיש החירום התקדימי הולכת ופוחתת...

בצומת אסטרטגית, ההחלטה תמיד מורכבת. הדילמה של נתניהו מורכבת שבעתיים: מהאגף השמאלי, בתמיכת  קצינים ומשרתי ציבור לשעבר, מציבים כנגדו מסכת סיכונים מסועפת, עד כדי ביטול ההנחה שבכלל ישנה כאן הזדמנות. מהצד הימני - מנקודת המבט של נציגי מפעל ההתיישבות - מציגים לא רק סיכונים ביטחוניים, אלא אף חשש לצעד אל חזור, המעביר לרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון מחצית מהשטח שנותר עדין בידי ישראל, המוכר כשטחי C...

יש לשאול ממתי הערכת מצב מקצועית, מסתיימת תמיד במסקנה אחת שאין עליה עוררין? השאלה תובענית פי כמה, בסוגיית הסיפוח המתגלה בימים אלה כמחלוקת כוללת בין פרדיגמות מתחרות...

בעצם קיומו כאיום אסטרטגי על ישראל, חיזבאללה השיג הישג ענק: היא מצליח לגרום למומחי הביטחון הישראלים, להמליץ למקבלי ההחלטות להימנע מצעדי סיפוח, בגלל הצורך להתמקד בחיזבאללה. וואו, זה הישג אדיר שחיזבאללה השיג, בלי לירות ולו רקטה אחת!