[בתמונה: מצפים למשיח, שיראה לנו את הדרך הבטוחה... תמונת ה- GIF שמשמאל היא תמונה חופשית שהועלתה מאתר GIFER. היוצר לא ידוע]

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים העוסק ב'התהוות' ובהשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]

עודכן ב- 6 באוגוסט 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

חז"ל שקבעו את דפוסי האבל לתשעה באב, הצליחו ביותר בעיצוב זיכרון החורבן לאלפי שנים. אולם באגדות החורבן, חכמי התלמוד ביקשו להציע לדורות הבאים משהו נוסף.  מלבד קיבוע הזיכרון ההיסטורי למורשת לאומית, ביקשו לצבוע את לקחי החורבן כמסגרת תפיסתית, כמצפן להתנהלות הפרט והציבור, במצבי חירום. מדובר בהצעה לתיאוריה תלמודית על מצבם של אדם, חברה ומדינה, בתהפוכות המציאות הבלתי צפויות.

אגדות החורבן נפתחות באמירה הכללית "אמר ר' יוחנן, מהו שנאמר: אשרי אדם מפחד תמיד..."(מסכת גיטין). במילות פתיחה אלה, רבי יוחנן הציע נקודת מבט מפרשת למשמעות האגדות. מבלי להיכנס לפרטי האגדות, הרעיון המהותי מתמצה באגדת קמצא ובר קמצא. האגדה מספרת כיצד חרבה ירושלים בגלל טעות בהזמנה למסיבה, שגרמה לאדם בלתי רצוי להגיע, המארח התעקש, והאורח גורש בבושת פנים.

מתבקש לשאול איך, בגלל אירוע השפלה אחד, חרבה ירושלים?

אלא שזה בדיוק מה שביקשו חכמי התלמוד ללמד, עד כמה אירועים קטנים - שוליים לכאורה, זוטות של יום-יום, שלא היו מתחילים להיחשב בידי מומחים כמוקד משמעותי להערכת מצב אסטרטגית - יכולים, ב'התהוות' בלתי צפויה, לחולל אירוע מתדרדר שיוצא משליטה!

מנקודת מבט זו, כל שלוש האגדות מתכנסות יחד למשל על מצבם של אדם וחברה הנקלעים במפתיע לאבדן שליטה לנוכח מצבי חירום שביסוד התהוותם היו לגמרי בלתי צפויים.

[להרחבת המושג: 'משק כנפי הפרפר' או 'אפקט הפרפר', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים העוסק ב'התהוות' ובהשלכותיה, לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

לא הכול בידי אדם

גל הטלטלה במזרח התיכון, שכונה בראשיתו "האביב הערבי", יכול לעזור  להבנת המבט האסטרטגי שביקשו חז"ל להציע באגדות החורבן. בדצמבר 2010, בעיירה קטנה ולא ידועה בדרום תוניסיה, מוחמד בועזיזי הצית את עצמו ומת אחרי שהמשטרה הרסה את דוכן הירקות הבלתי חוקי שממנו התפרנס.

בועזיזי היה צעיר אקדמאי בן 26, מובטל, רעב ומיואש, כמו מיליונים רבים במרחב הערבי הענק. חברים שלו הפיצו את תמונתו ואת סיפורו בפייסבוק, וכך התחילה טלטלה אזורית נמשכת.

[תמונתו של מוחמד בועזיזי משמאל מובאת כאן בשימוש הוגן]

ניתן לשער כי רבי יוחנן היה בוודאי מסכים לצרף את סיפור בועזיזי לסדרת אגדות החורבן. בכריכת הסיפורים יחד, קל יותר להסביר כיצד האירועים הגדולים יכולים להתחיל בעניין שולי, שלפתע מתדרדר ומוביל לאסון.

הבעיה באירועים שוליים שכאלה שעל פי רוב באמת היו יכולים להישאר שוליים ורק צירוף מקרים חד פעמי בטבעו ולגמרי אקראי, הפך אותם למחוללי טלטלה סוחפת. ואמנם, חד פעמיות ואקראיות, הם בדיוק מה שמפריע למומחים לממש את מומחיותם. אם מוכנים להכיר כי במקרים אסוניים חד פעמיים בטבעם, אין בידי המומחים כושר הניבוי הנדרש, עולה בצדק השאלה במה ובמי יבטח אזרח המדינה המודרנית, נוכח אקראיות הגורל?

ובכל זאת, ביסוד הבטחת המדינה ליציבות, שגשוג וביטחון, מונחת אמונה משותפת לאזרחים ולהנהגת המדינה, בישועה הטמונה בתבונה ובמדע.  זו ההנחה הפשוטה כי לכל בעיה ממשית חייב להימצא פתרון. אולי לפי שעה, איננו יודעים אותו כי לא פנינו למומחה המתאים, או שעדין לא נמצא המומחה המתאים, אולי עוד לא נפרצה הדרך לגילוי הדרוש, אבל במאמץ נכון, ימצאו גם המומחה וגם הפתרון. על הבסיס הזה הובל השיח הציבורי בעידן הקורונה, כאשר נוצרה ציפייה למינוי פרויקטור (הראשון בסדרה...), שיושיע בניהול משבר הקורונה.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[בתמונה: הפרוייקטור הראשון, רוני גמזו - מצפים למשיח... התמונה היא צילום מסך]

אלא שלנוכח היקפו הגלובלי של משבר הקורונה, במלוא ממדיו הכלכליים והחברתיים, ראוי היה לשוב בענווה אל האמת הפשוטה שביקשו חז"ל ללמד באגדות החורבן: מצבים עלולים לצאת משליטה ולא הכול באמת נתון בידי אדם! זו איננה רק אמירה תאולוגית. כשמנהיגי המדינה והאזרחים יביאו בחשבון את מלוא מורכבות המציאות - יכירו שבכל הקשור לתופעות חברתיות וכלכליות גלובליות, לא הכול נתון בשליטת הנהגת המדינה - אולי אז יביטו על ההתרחשות קצת אחרת.  תודעת הניווט אל הבלתי נודע, תהפוך אז לנקודת המוצא בתיאום הציפיות בין המנהיג לאזרחים.

באופן המעשי, לנוכח היקף המשבר, ראש הממשלה צריך היה לדבר גלויות אל העם לתיאום ציפיות הדדי.  להסביר בענווה שלא מדובר במשבר טכני, דוגמת תאונת רכבות.  במשבר טכני, יש לטיפול היגיון הנדסי.  מרגע שהתרחשה התאונה הטיפול בה, יכול וצריך להיות תחת שליטה מלאה של מומחים. משבר הקורונה לעומת זאת, רחוק מלהיות אירוע ניהולי טכני. כמובן ישנם בו גם ממדים טכניים, כמו מערך הבדיקות ומכשירי ההנשמה, אבל במכלול הרחב במלוא ממדיו הוא אירוע כאוטי.

בתיאום ציפיות מחודש, המדינה כמערכת שלטונית, צריכה לוותר במצב הזה, על הדימוי שלה כצור מבטחו של האזרח. היא כמובן אינה רשאית להתנער מאחריותה בכל הנתון ליכולותיה, אבל היא צריכה להכיר במגבלותיה ובתלותה במאמצי האזרחים. האזרח מצידו, חייב לוותר על אשליית ההבטחה הטמונה בציפייה שיש שם למעלה במוסדות המדינה מי שידאג לחלץ אותו מן המשבר. מן המקום הזה, תצא קריאה לתודעת אחריות משותפת, בהבנת האזרחים את חלקם ואחריותם בהסתגלות יצירתית למציאות החדשה.

 המענה ההסתגלותי כתלוי ייחוד תרבותי

הצלת הצבא הבריטי מדנקירק בסוף מאי 1940, מתוך משבר אסטרטגי, יכולה להדגים מענה הסתגלותי בשיתוף האזרחים.  בקריאת החירום של וינסטון צ'רצ'יל לאלפי סירות אזרחיות ומתנדבים אזרחים לחלץ את הצבא מן המצור הגרמני, נוצר מענה יעיל שכולו אלתור. סוד ההסתגלות היצירתית שהתגלה שם נבע מתרבותו המקומית הייחודית של העם הבריטי. ניסיונו הקודם של צ'רצ'יל כשר הימייה הבריטי והיכרותו עם התרבות הימאית של האזרחים הבריטים, היו תנאי קריטי להיווצרותו של הרעיון.  כאן מתעוררת השאלה הגדולה לדפוסי הניהול של מנהיגי המדינה, עד כמה הם קשובים - במיוחד במצבי חירום - לדפוס התרבותי ולצרכים הייחודיים של האומה אותה הם משרתים?

במיקוד להקשר הישראלי, על רקע אגדות החורבן שמלמדות איך המציאות מתנהלת לעיתים על סף הכאוס, מעניין מה היה אומר רבי יוחנן על משבר ההנהגה המתרחש בעת הזו במדינת ישראל.  את אגדת קמצא ובר קמצא סיכם התלמוד באמירה: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילס" שהיה ראש הסנהדרין, "החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגלתנו מארצנו". התלמוד מאשים את ראש הסנהדרין באחריות אישית לחורבן בכך שברגע גורלי נמנע מהכרעה. מבלי להיכנס לפרטי הדילמה, טענת התלמוד כלפיו מתמצה בציפייה ממנהיג במיוחד במצבי חירום, להעז להחליט ולפעול, גם אם יטעה, העיקר שלא ימלט מכורח החובה להחליט. מתוך עומק תודעת "אשרי אדם מפחד תמיד", בהבנת מצבי חירום, באו ללמד על חובת ההנהגה להחליט ולהנהיג.

[בתמונה: נס דנקירק... התארגנות של דייגים בריטים לחילוץ חיילים מדנקירק, כשמטוסי שטוקה גרמניים תוקפים ממעל. המקור: ויקיפדיה. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים העוסק ב'התהוות' ובהשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אפקט הפרפר: הכל בגלל מסמר קטן…, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.