פוליטיקה

״ראיתי הרבה הפגנות של דגלים שחורים. לא יכולתי להשתתף בהן, אבל ראיתי אותן, יער שלם של דגלים. בתוך היער הזה אני רוצה לסמן את השדרה שלי, שדרת חמשת הדגלים, שדרת חמשת הדגלים השחורים…

אין הפתעות בליגה.

חברי הכנסת של כחול-לבן הצביעו נגד הצעתו של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ להקים וועדת חקירה של הכנסת לבדוק התנהגות שופטים בבית המשפט העליון. אני ער לכך כי כוונתו של סמוטריץ אינה רק לחקור אלא גם לגרום למשבר קואליציוני; אבל, אין לו לחבר הכנסת אלא מה שעיניו רואות. והן רואות הצעה נכונה!

אני מאמין לפרופ' סיגל סדצקי… חבל שהפוליטיקאים הגרועים שלנו גרמו למומחית כזו לפרוש! עד שלא יהיה חיסון יהיה כאן קשה. זאת כאשר, במדינות שכנות – פחות מפותחות – כמו יוון וקפריסין, כבר היום יותר טוב וצפוי שיהיה הרבה יותר טוב. הם כבר פתחו את ענף התיירות…

בעיני רוחי אני רואה את שלל השחקנים המשחקים במדינת ישראל כמו במשחק ג'נגה. כמו במשחק, כולם מגלגלים אחריות להישרדות, משילות המדינה וביטחונה לאחרים…

אמיר הַשְׂכֵּל לא נעצר כי רבע או חצי שעה קודם הכביש היה חסום. למעשה, הוא נעצר לאחר שנאם !!! (מצוטט בחלקו מהכתבה של בן כספית מעריב לאחר שעשה תחקיר מעמיק עם מפקדי המשטרה). הבהרה: אני מתנגד למחשבותיו ולדעותיו של אמיר. אולם, ״כשמתברר שהמעצר היה מיותר, האזיקים היו מיותרים עוד יותר, הדרישה להתחייב לא להיכנס לירושלים כתנאי לשחרור היא שערורייה בפני עצמה; והכביש לא היה חסום כשאמיר השכל נעצר? יכול להיות שעצרו אותו על חסימה מוקדמת יותר? מעצר ענישתי?״…

אחד הדברים שאותי מעציבים, יותר מכל, הוא הנפנוף החוזר ונשנה בדרגתו של תת אלוף אמיר השכל שנעצר אתמול ליד בית ראש הממשלה. דרגותיו של השכל אינן רלבנטיות לזכויותיו כאזרח בדמוקרטיה הישראלית. זכויותיו של השכל – שהשקיע מזמנו ומרצו לטובתה של מדינת ישראל במשך שנות שרותו הרבות בצה"ל – זהות לזכויותיו של כל אזרח אחר במדינת ישראל בין אם שרת בצבא ובין אם לא…

אמיר השכל הוא דמות מוכרת מדי בעולם המחאה הישראלי. בשנים האחרונות יצא לי לראות אותו עומד לבד – או עם עוד שני אנשים – בצמתים שונים, עם שלט שכתב בעצמו. השכל לא עובר על החוק; ומעולם לא נהג באלימות גם אל מול גילויי אלימות וסתם גועל נפש מולו. הדמוקרטיה הישראלית מתביישת הערב!

בערך 366 מלים על הנטייה המוזרה של מחנכים לוותר על חתירה לאמת לטובת שלום בית של 'נראטיבים'. התופעה מוכרת כמובן וניתן לסכמה במלים האלמותיות של שלמה ארצי, 'אני חיה פוליטית מזדהה עם מיעוטים'…

אם חפצי חיים אנחנו, עלינו ללמוד לזהות מתי יש מקום להאשמה מוצדקת (אירועי כפר קאסם למשל) ומתי מדובר בתרגיל טקטי מניפולטיבי, ולהתמודד עם השדים הפנימיים של מצפוננו, כי לקיחת אחריות – שלא בצדק – מחלישה את יכולת העם להתמודד עם איומי ההישרדות  על קיומו!