מה שמכונה 'פופוליזם' הוא בעצם דמוקרטיה, שממנה בני האליטה מפחדים. הליכוד התנתק מהנאיביות של מנחם בגין וממשיכיו - מדן מרידור ועד ללמור לבנת - להבנה מפוכחת, שלתת כוח לשופטים, זה בעצם לתת כוח ליריבים הפוליטיים של הימין והמדינה הציונית: לווק הישראלי.
אליטת ההון ושלוחיה, חיים עדיין בעולם תפיסתי ישן, שבו הכל עדיין נתון בידיה והרשות נתונה. הם אינם קולטים עדיין, שבכל הנוגע לימין, רכבת הפיוס ("אחים אנחנו") עזבה זה מכבר את התחנה. מכאן קולות המבוכה והעלבון על אי הזמנת היועמ"שית ונשיא העליון לנאום טראמפ במליאת הכנסת.
הווק פועל ברוח עקרונות של האב הרוחני של הווק, פרופ' הרברט מרקוזה, שמופיעים במאמרו "סובלנות דכאנית": יש לגלות אפס סובלנות כלפי מי שאינו מתיישר עם הווק ולכנותו "פשיסט", ובמקביל להפגין מקסימום סובלנות כלפי אלימות מצידו נגד מתנגדיו.
באמצע ספטמבר 2025 הכריז המועמד הדמוקרטי לראשות עיריית ניו יורק, האקטיביסט זוהראן ממדני - רדיקל אנטישמי ופרו איסלאמי, כי יבטל את השימוש במושג אנטישמיות... זהו ניסיון של הווק לעצב מחדש את המציאות בדרך של ביטול מושגים, שהיו חלק מהשיח הציבורי והאקדמי או הגדרתם מחדש (בנוסף לביטול אנשים והשתקתם). זאת, מתוך תפיסה שהם מייצגים כוח, דיכוי או "נרטיב לא לגיטימי".
לקראת פתיחת שנת הלימודים, עשרות מנהלי בתי ספר הפיצו סרטון הקורא להפסקת המלחמה ולהשבת החטופים, שכולה מחויבות, לכאורה, "לאהבת האדם, לכבוד האדם ולחמלה". כל ה'חנטרושים' המביכים לא יסתירו את העובדה הפשוטה שהמנהלים החצופים האלה מועלים בתפקידם בכך שהם מנצלים את מעמדם וסמכותם לקידום עמדה פוליטית, תוך זלזול והתעלמות מאלפי התלמידים במוסדות אותם הם מנהלים - ואלפי הורים - שאינם חושבים כמותם.
מידי שנה בפרשת משפטים, נזכור תמיד גם את 'פרשת משפטים בושה': מעצרה של עורכת הדין שירה שפיץ בשבת 2020 - לעיני חמשת ילדיה - לאחר שסיננה לעבר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את המילים "משפטים בושה". היום אנחנו בוגרים ומנוסים יותר, ויודעים לחבר אותו לסיפור הפקעת מערכת האכיפה ע"י האליטה, והשימוש בה לצרכים פוליטיים של אידאולוגיה פוליטית, כפי שמתרחש ב'רפובליקות' הווק המערבית כולן.
תקציר: השימוש במילים "איסלאמופוביה" ו"גזענות" הפך לכלי רב עוצמה להשתקת ביקורת לגיטימית, לחניקת דיון פתוח ולעיוות המציאות, המנטרל את יכולתו של המערב לעצור את תהליך הפיכתה של אירופה למדינת שריעה מוסלמית. הכותרת: "איסלאמופוביה וגזענות: המילים ששיתקו את המערב" מציעה אבחנה נוקבת על שיתוק אינטלקטואלי וחברתי. השימוש המתרחב והמניפולטיבי במונחים אלו, לא נועד להוקיע דעות קדומות…
קשה שלא להבחין בכמות העצומה של תביעות לשון הרע (תביעות הדיבה) המוגשות ע"י אנשי המחאה, כאסטרטגיה מכוונת ומתוכננת (תביעות השתקה), כנגד גורמי ימין. אבל, האם הן אפקטיביות? אטען כי ברמת המאקרו בטווח הארוך, זוהי 'תסמונת בלעם': הניסיון להרע הופך לברכה.
היום – כשמלחמתה של אליטת ההון בציונות הדתית כבר חשופה לעין כל, והציפייה לסיפוח ביו"ש בעיצומה – הגיע הרגע לראות את מה שראה האלוף גרשון הכהן לבדו ערב ההתנתקות. הגיעה העת להחליף מעט מן הערכים בעורמה ובתחבולה, והגיעה העת לבקש סליחה מהאיש, שאפשר להתיישבות לעמוד בגאון בקרב הזה שטרם הוכרע, ושידע כמו בשחמט, שלעתים אין מנוס מלהקריב צריח, כדי לשמור על המלכה ולהמתין למהפך שיבוא.
הברית הבלתי קדושה בין תנועת ה-Woke במדינות המערב, כולל בישראל, לבין האסלאם הקיצוני היא מהלך פרדוקסלי שנראה במבט ראשון כסתירה גמורה, אך נובע מהשנאה למערב הקלאסי ולערכיו המסורתייםוהחבירה יחד במטרה להורסו. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' על הברית הזו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה:
