האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
זו אם כן, שאלת חיינו: מה השתנה ומי השתנה? במלחמת ששת הימים החל הפיצול בשאלת עתידו של המפעל הציוני. בשל כך, להבנת דרכה של מדינת ישראל, כה נחוצה התבוננות מחודשת במערכת התודעתית שחוללה אז את עומק התפנית ההולכת ומעצבת מאז את שאלת עתידנו בארץ ישראל…
לניצחונו המובהק של הימין בבחירות האחרונות, יש משמעות מיוחדת – רוב משמעותי בעם ישראל בחר להתעלם מהמלצות הביטחוניסטים לשעבר. גם שלושה רמטכ"לים בהנהגת מפלגת 'כחול לבן', בתמיכה גלויה של שלושה רמטכ"לים אחרים, לא הצליחו לחולל בדעת הקהל את הרוב הנדרש למימוש המלצות הבכירים לשעבר במערכות הביטחון התומכים בנסיגות נוספות…
הממלכתיות הישראלית מבטאת את תודעת ההתנהלות, במתח המתמיד שבין הקמת המדינה כפרויקט מוסדי סדור ומוגדר, לבין ראיית המדינה כאמצעי, בתהליך גאולה נשגב השואף לאין סוף. בכך מוסבר, מדוע לשיטת בן גוריון גם לאחר הקמתה, מדינת ישראל, כאמצעי למימוש חזון אין סופי, תמשיך להיות "מדינה שבדרך"!
אם אין "אנחנו" אין מי שינצח, אם אין "אנחנו" היודעים להתאחד כ"אנחנו" וממשיכים את החיים והמפעל הלאומי המשותף, נותר רק סבל השכול והנכות שכל איש נושא לבדו. זו חיוניות זיקת הגומלין בין קדושת יום הזיכרון על מלוא הכאב הכרוך בו לבין אופק העתיד, התכלית והתקווה האמורים להתבטא ביום העצמאות…
את דוד בן גוריון לוותה חרדה הולכת וגוברת מפני התערבות בכוח של האו"ם, ככל שגדלו הישגי ישראל במלחמת העצמאות. כאן טמון ההסבר להתנהלותו, גם במניעת משה דיין מפקד מחוז ירושלים, מכיבוש העיר העתיקה, וגם בעצירת יגאל אלון מכיבוש הר חברון…
בדבריי הבאים, אציע את ההשערה כי מגמות עומק המכוננות מורשתית את דרכה וזהותה של הציונות הדתית, חוסמות אותה מן היכולת לעצב מחדש את זהותה באופן שירחיב את גבולותיה, ומונעות בכך את התהוותה של קבוצת רוב מאוחדת על בסיס ברית זיקות דתיים ומסורתיים…
מאז מלחמת יום כיפור, חגגתי עשרות לילות סדר במדים עם חיילינו הנפלאים. ליל הסדר הזה עם דגן ורטמן וחייליו, ליל הסדר האחרון בגוש קטיף, היה החשוב בחיי. רס"ן דגן ורטמן ז"ל, נהרג שנתיים וחצי לאחר מכן במבצע עופרת יצוקה. יהי זכרו ברוך. הוא מלווה אותי מאז בכל ליל סדר בעוצמת חוויה בלתי נשכחת!
מאמר חשוב על שינוי והסתגלות, כשחג הפסח משמש כמקרה בוחן… הכישלונות הגדולים בעסקים, באהבה, בפוליטיקה, כמו גם בענייני המלחמה, מתחילים בהתעלמות משינוי המתחולל. בני אדם וארגונים מתרסקים בהתכחשות לחובה לברר בכל יום מחדש מה השתנה. לתופעה הזו קוראים 'פער רלוונטיות'…
המחלוקת בין ישראל לבין הפלסטינים – ובין הישראלים לבין עצמם – אינה על הדרך לסיום "הכיבוש" אלא על עתידם של ירושלים המזרחית ושל שטחי C – הכוללים את כל הישובים היהודיים ביו"ש, מחנות צה"ל, דרכים ראשיות, שטחים שולטים חיוניים, והמרחב הפתוח בואכה בקעת הירדן…
עבורי פיסת אדמה ועצי זית חשובים פי כמה מזכות בחירה בבחירות. חבריי הערבים – ויש רבים כאלה – מזהים בסנסור עמוק, שעוד לא לגמרי עמדתי על טיבו, שאני כמוהם ״איבן אל באלד״. עולם ומלואו טמון בזה; בין היתר, ההבנה שהכל באמת משתנה מידי יום, ומצב היסוד הקיומי בחיי האדם הוא המאבק…
