האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
תהליכי צמיחה והתפתחות של שבט ואומה, מחוללים על פי דרכם מגמות שינוי. התפשטות במרחב בתהליך הדרגתי, או בלחימה וכיבוש, הייתה מאז ועד ימינו מגמה מוכרת, שעיצבה תהליכים היסטוריים. למסע הכיבוש של בני דן, כסיפור המשולב בין פרקי ספר שופטים, לקראת סופו, בין סיפור שמשון, לבין סיפור מלחמת האחים שבאה עם סיפור פילגש בגבעה, ישנם להבנתי, מאפיינים ייחודיים, שבאו לשרת את מגמת הסיפור הכוללת, ההולכת ונארגת בקומפוזיציה מורכבת…
בניגוד לשועלים – שלמדו להסתגל לנוכחות הציידים ומשתדלים לשרוד כמה שיותר – השוטרים כאילו נחנו במעין מנגנון השמדה עצמית, שמופעל בכל פעם שהם רואים מצלמה… התופעה מוכרת: מעצבנים ומקניטים את השוטר מעט, מושכים אותו בלשון, ומקבלים התפרצות של כעס שמצטלמת היטב, ובדרך כלל גם מסייעת לאזרח לצאת מהעימות כשידו על העליונה…
בין העיר לבין המרחב הכפרי – כמו בין מרכז הציוויליזציה לבין הספר (frontier) – ראוי שתתקיים מערכת זיקות, המתגלה כהכרחית לשיווי משקל של מערכת חברתית. העיר היא המסמנת את השלטון והחוק, את מרכזי כלכלה והרוח, אך היא ניזונה מן המרקם הכולל הקשור אליה בתנועה יומית. מצבם של שבטי ישראל בהעדרה של עיר, נדון לאבדן שיווי משקל מערכתי, כמו גורם שמיים הנקלע לסחרור בהעלמות המסה הגדולה סביבה הוא נע במסלולו הקבוע. זה היה מצבם של שבטי ישראל, בתקופת השופטים.
ספר שופטים מלמד אותנו כי מראשית הולדתו, שמשון מונהג באורח פלאי. הולדתו פלאית, כוחו הפיזי פלאי, והוא אף זוכה למעשיי נסים של הוצאת מים מן הסלע, כמו משה: ויבקע אלוהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו (פרק טו, יט). רוח ה' החלה לפעמו מנערותו, אבל הקו המנחה את הסיפור מדגיש את התנהלות שמשון בבחירה חופשית…
[התמונה מימין: Hegel portrait by Schlesinger 1831, התמונה היא נחלת הכלל; התמונה משמאל: עימנואל קאנט. התמונה היא נחלת הכלל] אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו. * * * מדוע … להמשך קריאה
והבית מלא האנשים והנשים, ושמה כל סרני פלישתים ועל הגג כשלושת אלפים איש ואשה, הרואים בשחוק שמשון (ספר שופטים, פסוק כז). עליהם הפיל שמשון את הבית… שיח דיני המלחמה בן ימינו, היה מעורר את השאלות: כיצד ניתן להצדיק מותם של אזרחים רבים, חפים מפשע? האם מדובר במטרה צבאית לגיטימית ומדוע נבחר מקדש בית דגון, כיעד לפעולה?
האם הסכמי אוסלו הם באמת מורשתו של יצחק רבין? די להבין את הרקע לצמיחתו של יצחק רבין וללמוד את קורותיו על מנת להבין, שבין הדמות המצטיירת לנו מתוך המורשת, לבין האיש עצמו אין מאומה. רבין – תלמידם של ברל כצנלסון ויצחק שדה, שהתחנך על ברכי התורה המהפכנית של אחדות העבודה – רחוק מלהיות ליברליסט. והוא גם לא היה רודף שלום בלתי נלאה…
במהלך שנת 2008 התקבלו במשרד מבקר המדינה שתי תלונות המעידות, לכאורה, על מחדלים של משטרת ישראל במניעת הירצחם של שני מקורות מודיעיניים בסוף שנת 2006. התלונות הוגשו על ידי ניצב משנה (בדימוס) ישראל אברבנאל, לשעבר, ראש מחלקת האיסוף בחטיבת המודיעין, שיוצג על ידי עורך הדין, פיני פישלר. הפרשה הזו עמדה במרכז תחקירים של התכנית עובדה ושל עיתון הארץ, ונחקרה ארוכות במשרד מבקר המדינה. אברבנאל טען כי היה ניתן למנוע את רציחתם של שני מקורות מודיעיניים הללו, וכי לא נעשתה בדיקה או תחקור של האירועים לאחר מכן, בכוונה לטייחם…
בשם מי פועל שמשון את פעולותיו? לכאורה, שמשון פועל רק מתוך מניעיו האישיים. אחיו, בני שבט דן, לא שלחוהו לפעול, ואף שמשון עצמו -על פי המתואר – אינו מייחס לעצמו שליחות. דווקא מתוך כך מתהווה סגולת ישועתו. זו בימינו תחבולה מוכרת בתופעת ה'טרור הספורדי', שאין מאחוריו כתובת לנשיאה באחריות. תופעת היעדר האחריות, שאנחנו עדים לה גם בימים הללו במאבק האלים עם שכנינו.
מתריע בשער הוא כינוי לחושף שחיתויות. זהו אדם מתוך הארגון המסכן את מעמדו על מנת לחשוף פעילויות לא חוקיות ולא אתיות המתבצעות במסגרתו. השם מתריע בא משם העצם תרועה (שורש ראשוני ר-ו-ע), ומשמעותו, להשמיע קול תרועה בשופר כדי להעביר הודעות והתרעות אל העם…
