פנחס יחזקאלי: שיעה, שיעים, וסכסוך הדמים שלהם עם הסונים

השיעים הם אחד משני הזרמים המרכזיים באסלאם, המהווים כ-10-15% מכלל המוסלמים, והם מרוכזים בעיקר באיראן, עיראק, לבנון ובחריין. הם מאמינים כי עלי, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד, היה צריך להיות יורשו החוקי של הנביא, וכי ההנהגה הדתית והפוליטית של האסלאם שייכת לשושלתו (האימאמים). המחלוקת הזו, שהחלה במאה ה-7, הובילה לסכסוך דמים ארוך בין השיעים והסונים, הכולל רדיפות הדדיות, עימותים פוליטיים ודתיים, ומלחמות אזוריות, כמו המלחמה בעיראק וסוריה. הסכסוך נובע לא רק ממחלוקות תאולוגיות אלא גם משאיפות פוליטיות ותחרות על ההגמוניה בעולם המוסלמי, שמעיב אף על הסכסוך שבין היהדות והאסלאם.

פנחס יחזקאלי: דמותו של המהדי, המשיח ע"פ האסלאם, מחדדת את איבת הנצח שבין הסונה והשיעה

דמות המהדי – המשיח האסלאמי – ממלאת תפקיד מרכזי במתח והסכסוך ההיסטורי בין הסונים לשיעים, משום שהאמונה בו שונה בין שתי הקבוצות, והיא מהווה ביטוי להבדלים עמוקים בהשקפת העולם הדתית והפוליטית של כל אחד מהזרמים. המתח הזה התפתח לאורך ההיסטוריה ותרם לסכסוך בין הקבוצות על זהות מנהיגותית, צדק דתי, ונאמנות פוליטית. בפשטות ניתן לקבוע שהמהדי מבטא את חזון אחרית הימים של כל אחד מהפלגים באסלאם, שבו הוא מאמין, שהאחר יקבל את אמונתו או שיכחד…

פנחס יחזקאלי: אנא המהדי, הושיע נא!

ב- 23 באוקטובר 2024, במהלך הפצצות חיל האוויר על צור, נמסר בתקשורת כי קיימת היסטריה בערוצים השיעים, ויש קריאה להופעת המהדי, שיציל אותם. מי היה המהדי ולמה השיעים תולים בו תקוות עתה, לפני תבוסה? זוהי דמות תיאולוגית וסמל פוליטי ותרבותי, שמגלם את התקוות הגדולות ביותר של השיעים בזמן של ייאוש ואיום. התקווה להופעתו מתעוררת במיוחד ברגעים שבהם התבוסה נראית קרובה, שכן הוא נתפס ככוח שמחוץ לעולם הזה שיכול להתערב ולשנות את מהלך ההיסטוריה לטובת השיעים.

גרשון הכהן: מגמת הסדר בלבנון

ישראל בוודאי תקדם בברכה סדר חדש בלבנון שישיב למדינת לבנון ואזרחיה את ריבונותה. התממשותן של מגמות אלה, תלויה במידת המעורבות האקטיבית שיצליח הממשל האמריקאי לחולל בביירות בתמיכת הצרפתים. במקום הזה מדינת ישראל חייבת להבהיר למדינות המערב כי בניגוד למחלוקת ברצועת עזה לגבי הסדרת היום שאחרי, בלבנון לעומת זאת, ישראל שותפה מלאה לשאיפות האמריקאיות והצרפתיות לכינון מחודש של מדינת לבנון.

אבי הראל: ברכת משה בפרשת וזאת הברכה והיבטיה הקבליים

פרשת וזאת הברכה, היא ברכתו האחרונה של משה קודם מותו, וקודם כניסת בני ישראל לארץ כנען. על ברכתו של משה אומר הזוהר כי היא נבדלת מברכתו של יעקב, היות ומשה בירך את העם מכוחה של ספירת תפארת, ואילו יעקב בירך את בניו מכוחה של ספירת מלכות. לעניין מותו של משה, הזוהר קובע כי משה לא מת, והעובדה שכך כתוב בפסוקי הפרשה, מוסברת שמשה נעלם מעיני העם, ומבחינה זאת הוא חשוב כמת, אולם אדם שהגיע להשגה גבוהה ועליונה לא יתכן שימות מוות רגיל, וההשוואה לאליהו הנביא ולעלייתו השמיימה מתבקשת.

פנחס יחזקאלי: הגיעה העת להתנות זכויות אזרחיות, סוציאליות ואחרות, בהצהרת נאמנות!

צריך לומר באומץ: דומה שמודל הדמוקרטיות המערביות מיצה את עצמו מסיבות מבניות וחברתיות, והוא חייב להשתנות, לפני שהכוחות שמנצלים אותו יצליחו להקריס את הדמוקרטיות הללו לתוך עצמן. תור הזהב של הדמוקרטיות, שניצחו במלחמת העולם השניה, חלף, והן חייבות להשתנות ולדעת להגן על עצמן אם הן חפצות חיים. השינוי המוצע הוא התנייה של זכויות אזרחיות וסוציאליות לאזרחים / לתושבים / למבקשי מקלט ואף לתיירים, בהצהרת נאמנות.

פנחס יחזקאלי: המחאה טעתה כשאמצה 'דיכאון קולקטיבי' ככלי מחאה!

המחאה עושה שימוש אינטנסיבי ב'דיכאון קולקטיבי' – כלי פוליטי בולשביקי מוכר, שאומץ ע"י תנועות ה- , WOKE, המגבש את הקבוצה, יוצר חשיבה קולקטיבית ומונע נשירה. היא עושה זאת דרך ערוצי הליבה, וזו כמובן הסיבה לכך שהימין מכנה אותם 'ערוצי תבהלה'. רק שהכלי הזה אפקטיבי מאוד עבור שלטון טוטליטרי מכהן, אבל לא עבור תנועת מחאה, כי דיכאון ומדכדוך אחרי האופוריה של הפגנות גדולות הם ממילא נחלתה של כל קבוצת מחאה, ולשחיקה מוגברת של פעילים יש מחיר.

גרשון הכהן: מורשת גבורתך תעצב דורות רבים!

כששוחחנו בחודש התמרון הראשון, אחסאן דאג שאצור קשר עם מח"ט 7 ואתן לו כמה מילות עידוד והערכה. הוא אמר בפשטות: "הוא זקוק לזה". כולם ידעו שאחסאן חלם לקבל את הפיקוד על חטיבה 7 בה גדל והתפתח. את הידיעה שנבחר לכך קצין אחר קיבל בהשלמה ובאצילות אופיינית. כשקיבל את הפיקוד על חטיבה 401  תוך כדי הלחימה ברפיח, היה גאה ושמח על הזכות להובלת החטיבה להישגים נוספים בהמשך הלחימה. אחסן היקר, האחד והיחיד: אני מצדיע לך באהבה, בהערכה ובכאב גדול. מורשת גבורתך תעצב לעתיד דורות של מפקדים וחיילים.

פנחס יחזקאלי: צרה ושמה כוחות בינלאומיים, באתר ייצור ידע

לישראל ניסיון טראומטי עם כוחות בין לאומיים "לשמירת השלום". אונר"א היא הכלי העיקרי לשימור בעיית הפליטים, חיזבאללה הפך את יוניפי"ל לכלי ולמגן. אפילו כוחות האו"ם שהוצבו בסיני אחרי מערכת קדש, מעלו בתפקידם ו'התקפלו', ברגע שהריחו קולות מלחמה ערב מלחמת ששת הימים. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הבעייתיות של ארגונים בינלאומיים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

פנחס יחזקאלי: כוחות בינלאומיים בין אפקטיביות לכישלונות, לקחים מיוניפי"ל ואונר"א

מחבלי חיזבאללה שנשבו בימים האחרונים, העידו בחקירותיהם כי חיזבאללה שילם כסף לאנשי יוניפי"ל כדי להשתמש בעמדותיהם בדרום לבנון. חיזבאללה השתלט גם על מצלמות כוח יוניפי"ל במתחמים הסמוכים לגבול ישראל ועשה בהן שימוש. אנו גם יודעים כי חיזבאללה השתמש בהם כמגן, ובחסות עמדת יוניפי"ל הוא מיקם פתח יציאה של מנהרת תקיפה. הפתעה? ממש לא. גם חיילי יוניפי"ל רוצים לחיות, ועלינו להטמיע כי כל ארגון בין לאומי הבא במגע עם טרור, יהפוך לבסוף למשרתו הטוב ביותר?