האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
לניצחונו המובהק של הימין בבחירות האחרונות, יש משמעות מיוחדת – רוב משמעותי בעם ישראל בחר להתעלם מהמלצות הביטחוניסטים לשעבר. גם שלושה רמטכ"לים בהנהגת מפלגת 'כחול לבן', בתמיכה גלויה של שלושה רמטכ"לים אחרים, לא הצליחו לחולל בדעת הקהל את הרוב הנדרש למימוש המלצות הבכירים לשעבר במערכות הביטחון התומכים בנסיגות נוספות…
המשכן, והמקדש אחריו, היו אתרי פולחן דתי שחייבו מימון שוטף שנתי. בנוסף, גם המשרתים בהם, הכוהנים והלווים נדרשו למימון שכזה היות שנאסר עליהם לעסוק בעבודות חולין שאינן קשורות למקדש. מקורות מימון אלה מוזכרים בפרשת בחוקתי כמו גם בספרי מקרא נוספים. מהותם – בניית מערך מימון מחייב הנשען על העם, והבא ממעשרות, חרם נדרים ונדבות.
"מקצוענות" או "פרופסיה" (professionalism) מוגדרת כמקצוע, הדורש השכלה, ולעיתים אף תקופת התמחות. העיסוק הופך ל"פרופסיה", כאשר קיימים בתי אולפנה אקדמיים שיוצרים הומוגניות בקרב העוסקים בו, מנחילים את ה"ידע" ומרחיבים אותו. באקדמיות אלו נשמר ה"זיכרון" ומתפתחת ה"מתודה" המקצועית, הנשענת עליו…
הוצאה להורג באמצעות השלכה מגובה, היא טכניקה וותיקה מיני רבות, מאז ימי קדם, של ביצוע עונש מוות; או במילים אחרות: הוצאה להורג, המוות נוצר כתוצאה מהפגיעות שסבל הקרבן בעת הפגיעה באדמה, במהירות גבוהה. השיטה הזו מסתבר, פופולרית עד היום, בעיקר במזרח התיכון…
המטוסים פתחו אפשרויות חדשות בפני אוהבי החיסול באמצעות השלכה מגובה… השיטה הזו זכתה ל'פריחה' במהלך המאה העשרים, בייחוד על ידי גורמים צבאיים; בעיקר בשל העובדה שהיא מאפשרת העלמה 'נקייה' יחסית של גופות הנרצחים וטשטוש מסויים של זהות הרוצחים…
פרשת בחֻקֹתַי היא הפרשה העשירית והאחרונה בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"ו, פסוק ג' ומסתיימת בסוף הספר, פרק כ"ז, פסוק ל"ד. בשנים שאינן מעוברות קוראים בדרך כלל את פרשת בחוקותי ביחד עם פרשת בהר. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת בחֻקֹתַי, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
בפגישה עם מנהל בכיר מאוד בחברה שבה עבדתי, הוא אחז בתלוש המשכורת שלי מול עיניו ואמר לי את המשפט הבא: "המשכורת שלך נכונה" ("your salary is right"). באותה שנייה ידעתי שאת החברה הזו אני עוזב. התחושה הייתה אז שאין אדם בעולם שאני מוכן שינקוב ב"שווי" שלי. יכול היה אותו מנהל בכיר לנקוט בלשון אחרת ולא ל"שחק אותה" כאלוהים הנוקב בשוויו של אדם…
נַחֲמִי, נַחֲמִי אוֹתִי, קָרָאתִי לְעֵבֶר הַדְּמוּת שֶׁהִבִּיטָה לְעֶבְרי. נַחֲמִי, נַחֲמִי, דַּבְּרִי אֶל לִבָּם שֶׁל אֵלֶּה שֶׁרָצוּ אוֹתִי וּמִמֶּנִּי… איילת קציר כותבת שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית בּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פָּרָשַׁת ואתחנן.
הרבה רוסים מבקרים בארה"ב. רוב הצעירים מדברים אנגלית היטב. אנשים מבוגרים יותר מדברים או לומדים לדבר אנגלית. ביטויים רוסיים רבים מתובלים במלים באנגלית. כל מסעדה שסעדתי בה, מנגנת מוסיקה אמריקאית ברקע. הייתי צריך לחפש בנרות מסעדה שנוגנה בה מוסיקה רוסית. המוסיקה שבקעה ממקלטי הרדיו במוניות – כולם – היו מוסיקה אמריקנית רועמת. לוחות מודעות מבליטים ביקורים של אמנים אמריקניים. אבל מה קורה בארה"ב?
יש שני סוגים של אנשים (אולי קצת יותר, אבל תרשו לי לפשט), והילדים שלי מייצגים את שניהם באופן מושלם. שניהם חכמים, שניהם אוהבים ונאהבים, שניהם מושלמים – אבל אחרת…
