האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
עם ישראל שוב דבוק אל המרקע. ערוצי הטלוויזיה – שהבינו מזמן שאין שידור מקפיץ רייטינג יותר מיום-יומיים של לחימה – ברקיע השביעי. הנה המתכון – מספר מנוחש של רקטות, כמעט פגיעות בנפש, כמה כתבים פרושים ברחבי השטחים הפתוחים של הנגב (עדיף שילבשו אפוד מגן) ומסך מפוצל מציג בלולאה אינסופית יירוטים (אגב, את ה'שוט' הזה אפשר להראות גם מהמלחמה הקודמת, אין צורך להוציא צוות חדש לשטח…).
בעידן הטילים המדויקים, אויבינו לא זקוקים לטילי HIMARS אמריקנים. בהשקעה נמוכה יחסית – ניתן לייצר ו/או להסב רקטות ופגזים לרמה של דיוק מוחלט (מונחות ג'י פי אס). הרקטות המדויקות תפגענה בסבירות גבוהה מאוד בבניין המאוכלס, שהוא מראש מטרתם המוגדרת של המשגרים; ולעיתים גם יפגעו במקום מסוים שיבחר בבניין (בגג, בקומה מסוימת; ולעיתים גם בדירה מסוימת).
לאחר השגת העליונות האווירית מעל שמי מרכז וצפון אירופה, הפכו מפעלי הדלק השונים להיות היעד העיקרי של בעלות הברית. התקיפה הראשונה כנגד מתקני הדלק יצאה לדרכה ב 12 למאי 1944. אחת נוספת הייתה ב- 28 לאותו חודש. המאמץ העיקרי התרחש רק אחרי הפלישה לנורמנדי בשישי לחודש.
אנחנו במזרח התיכון. ישראל השקיעה הרבה בפרויקט האירוויזיון, שאמור להעניק לה קרדיט בינלאומי לא מבוטל. גם יום העצמאות קרוב ונתניהו עתיד לגזור גם בו קרדיט תקשורתי חשוב. כל זה שווה לחברינו בעזה הרבה כסף, וגם הזדמנות שלא תחזור להגיע להסדרה, בתנאים הנוחים לו…
במאמר קודם הסברתי על מנגנון ההצדקה העצמית, 'דיסוננס קוגניטיבי', שעוזר לנו להתמודד עם טעויות שאנחנו עושים. הפעם אסביר, כיצד המנגנון עוזר לאנשים להתמודד עם שחיתות עצמית; ולמצביעים, לקבל התנהגות שכזאת אצל הפוליטיקאים…
מבצע 'מאסף' – "Shuttle" היה שורה של תקיפות – שהוציאו חילות האוויר השמיני והחמש עשרה של בעלות הברית במלחמת העולם השניה, בין ה- 6 ל- 12 לאוגוסט 1944; זהו מאמר שני על 'מבצע מאסף', ושלישי בסוגיה: מדוע לא הפציצו בעלות הברית את אושוויץ…
דיסוננס קוגנטיבי הוא האופן שבו אנו עובדים על עצמנו כדי ליישב סתירות פנימיות. ניתן למצוא לו עדויות משני קצות המפה הפוליטית: למשל, תומכים מימין מייחסים את ההתנתקות לקדימה, למרות שזאת הייתה ממשלה בהובלת הליכוד שביצעה את המהלך; לעומת זאת, משמאל מסבירים, שההתנתקות נעשתה ללא הסכם, שזה מה שהיה נכון לעשות; למרות שבפועל, הצביעו בעד.
ספק אם תמצא בחלד "אם עבריה", שיעלה בידיה להסביר מדוע ב- 2007, נדחתה הצעתו של סגן נשיא "נורטרופ גורמן" מפתחת נאוטילוס, להציב בשדרות את תותח הלייזר (אותו "אב טיפוס" שהשמיד בניסוי כל פגז מרגמה וטיל) לשם הגנת ישובי האזור…
מחבר המאמר חושב שהרמטכ"ל אביב כוכבי היה בחירה שגויה (בלי קשר); והמינוי של מסינג היה, איך להגיד, הזוי . אבל, פסילה של מסינג לתפקיד בגלל שהוא אזרח שומר חוק וסייע למשטרה, הזויה הרבה יותר!
כיצד נדע מה גרם למסינג לשתף פעולה עם המשטרה, והאם מלא את תפקידו כסוכן משטרתי באופן לגיטימי; או שמא, "שתל" הודאות בפי חברו, בשיחות בהן הקליט אותו? האם כל אחד יכול להפוך לסוכן משטרתי מדיח, ולחקור כל אדם ללא אזהרה וללא אפשרות להתייעץ עם עו"ד? איזו חברה אנושית אנו מטפחים בהתירנו לאזרח להפליל באופן יזום ואקטיבי אזרח אחר מסיבות השמורות עימו?
