האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
מחלוקת היסטורית – המרופדת באינטרסים אישיים ולאומיים – מתקיימת סביב מערכת נורמנדי, בשלב הראשון של פלישת בעלות הברית למערב אירופה, ב- 1944. היא נובעת במידה רבה מהרכב הצוות שהוביל את הכוחות – מהשילוב שבין מפקד כוחות בעלות הברית, הגנרל האמריקני דוויט אייזנהאוור (שהיה יותר דיפלומט ממצביא); וסגנו, הפילדמרשל הבריטי, לו מונטגומרי, המנצח הגדול של מערכת אל עלמיין (שהיה יותר מצביא מדיפלומט) …
נדמה לכם שהרשויות המופקדות על ביטחוננו מבולבלות? שהנחיה אחת סותרת אחרת? שיד ימין לא יודעת מה יש שמאל עושה? שאנחנו מצויים, בעצם, בכאוס? הבשורה הרעה היא שאתם צודקים. הבשורה הטובה היא שזה טבעי; וזה ישתנה בתנועה…
סביר להניח שכול מנהיג מדיני שואף ששמו ייחרט בהיסטוריה של עמו באופן חיובי ככול האפשר, ושאיפה זו, משפיעה מן הסתם על קבלת ההחלטות שלו במודע או שלא במודע, אף אם אינה מוצהרת בפומבי. המידה בה אנו זוכרים מנהיגי עבר מעידה שאכן כך בדיוק המצב; ובעיקר, האופן בו ניהלו מלחמות ומאבקים בין לאומיים…
רק הסקייגרד יכול להגן על העורף והמדינה וליירט את הרקטות והטילים ואת כל האיומים. הלייזר החשמלי – שעושים לו יחסי ציבור – לא יכול גם תיאורטית ליירט זנב של רקטה…
המיתוס שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו הוא שבני-אדם הם חדשנים גדולים. זהו שקר גס. אנחנו חדשנים רק בהשוואה, ובכן, לכל היתר. בני-דודנו מעולם החי אינם ניחנים במוח המפותח הנדרש כדי לחשוב באופן שקול ומדוקדק על חייהם ולהמציא חידושים שיעזרו להם…
באתר זה ניתנת בולטות רבה – על ידי דובריה החרוצים של עמותת מגן לעורף – לטענה שלפיה הסקייגארד הוא הפתרון לנחיתותה האסטרטגית של ישראל. שלאמריקאים יש טכנולוגיה סודית בכיס; ואם רק היינו חותמים על ההסכם עם קונצרן הספנות, התעופה, החלל והביטחון, נורת'רופ גראמן (NG), הכל היה נפתר. ובכן, המציאות לצערי אחרת…
הפילוסוף הצרפתי פול ויריליו בספרו "המרחב הביקורתי" – שיצא כבר לפני שנים – עסק הרבה במשמעות התאונה לאדם המודרני. ויריליו טוען כי הטכנולוגיה המודרנית כוללת בתוכה את פוטנציאל התאונה. טכנולוגיות חדשות צופות את התרחשותן של תאונות ורואות בהן תופעה ידועה שיש להיערך לקראתה… מבט אחר על תקופת הקורונה…
לאלו שעוסקים במסחר פעיל בבורסה, התקופה הזאת היא הזדמנות חד פעמית! לאלו שלא עוסקים במסחר? סבלנות…
זֶה שִׁיר עִידוּד, לְכָל מִי שֶׁמִתְחָרְפֵן בַּבִּידּוּד; לְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא בְּמַצַּב רוּחַ יָרוּד, לְכָל מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אָבוּד; יֵשׁ לְךָ כָּרֶגַע שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיּוֹת –
לְהִתְמַרְמֵר, לְהִישָּׁבֵר, לְהִיגָּמֵר; אוֹ לִחְיוֹת… שִׁיר עִידוּד / נֹעַם חוֹרֵב…
דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְאִישִׁי- יָמִים קָשִׁים שֶׁל שְׁתִיקָה עָבְרוּ עָלֵינוּ; עַמּוּד הֶעָנָן שֶׁקִּשֵּׁט אֶת בֵּיתֵנוּ הִתְאַדָּה, וְעִם זְרִיחָה לְאַחַר לֵיל סְעָרָה, מְנַסָּה בְּחִיל וּרְעָדָה לְאַחוֹת אֶת לִבִּי, לִבְּךָ, לֶאֱמֶת אַחֶרֶת, שֶׁלָּנוּ, נְטוּלַת אֱלֹהוּת אֱנוֹשִׁית… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת כי תשא…
