yehezkeally@gmail.com

אחרי שישראל הודיעה למצרים על הסכמתה להפסקת אש ואחרי שזו נכנסה לתוקפה; ולאחר שעבאס קאמל, ראש המודיעין המצרי הגיע ארצה… אפשר כבר לסכם…

אחד הסימנים של הצלחה הוא ריבוי תמונות ניצחון. בעובדה, אחד המאפיינים של מלחמת חרבות ברזל בדרום הוא ריבוי תמונות הניצחון. המאמר הזה עוסק בסוגיית 'תמונות הניצחון'. אותן תמונות המופצות לציבור בתקווה שתיקלטנה ותיצרבנה כזיכרון המלחמה…

יש יותר מדרך אחת להפסקת אש. יש הפסקות אש עם סוג של הסכם או מסמך הבנות כמו בסיום מבצע ״עמוד ענן״, ויש הפסקות אש שמתכנסות ללא יותר מהפוגה. הסבב הזה נראה כמסתיים בסוג של הפוגה, בהמתנה דרוכה לימים שיבואו. בהבנה כזו – השאלה "מה עושים עם עזה?" תמשיך לדרוש את מלוא הקשב של מערכת הביטחון והדרג המדיני…

הפעם באירועים של החודש לפני: רצח הסופר יוסף חיים ברנר; מבצע מטאטא במלחמת השחרור; הפריצה לכלא עכו; הקמת הפלמ"ח; פרסום הספר הלבן השלישי; תליית אלי כהן בדמשק; פטירת רבי סעדיה גאון; לכידת אדולף אייכמן; מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א; ועוד…

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (ו' , כ"ג) – בכוונה ובלב שלם" (רש"י). אמור להם שהברכות מכוונות רק לישראל ולא לכהנים, ובשעה שהם מברכים את ישראל לא תעלה במחשבתם כל נגיעה אישית וטובת הנאה שתצמח להם מן הברכות…

אתרוגים, לצערי, הפכו לפרי המועדף על המפכ"לים בישראל בעשור האחרון. יש לו למפכ"ל הרי ארגון שרוצה להישרד; ויש לו קדנציה לגמור… אז שופכים פודינג וורוד על עינינו, בסיסמאות של איזון קדוש ובקריאות לדו קיום. ולעזאזל הציבור, ולעזאזל המדינה; ודומה שגם הפעם יסיים המגזר הערבי את המרד כקרבן. איש לא ישאל שאלות קשות, עד שהאמת תטפח על פרצופנו במלחמה האמתית, כשזה יהיה כבר מאוחר מידי…

האירועים האחרונים לימדו אותנו, שראוי לאמץ את אימרת איש המזרח ש"אין לתת אמון – עד שמוכח אחרת" שאם לא כן, בעתיד הקרוב, תתממש האוטונומיה הערבית דה פקטו, כפי שקורה כבר היום בפזורה הבדווית בדרום…

רעיון להציב צבא בערים המעורבות הוא רעיון גרוע ופסול מכל הבחינות. הוא יכול לעלות על הפרק רק במדינה בעלת שלטון גרוע, חסר יכולת, חסר אחריות וחסר מעצורים…

ב'שש אחרי המלחמה', כולנו נצטרך לעשות חושבים מתי להפעיל את עדכון הגרסה לתוכנית ד'. כי ככה, אי אפשר להמשיך!