תקציר: 'הודנה' ו'תהדיה' הן שני מושגים מפתח להבנת דפוסי ההתנהגות של תנועות אסלאמיות מודרניות. שניהם מגלמים את הפער התרבותי והערכי בין עולם האיסלאם לעולם המערב: בעוד שהמערב מפרש רגיעה כשלום, ההלכה האיסלאמית רואה בה שלב טקטי של התאוששות, מנוחה והיערכות, במלחמה מתמשכת.

"האיסלאם מכיר בהפסקות זמניות אך אינו מכיר בשלום קבוע עם הכופרים" (חסן אל בנא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

קשה היה להבליע חיוך למשמע השם: 'תוכנית השלום' בה כינו האמריקנים את תוכניתו של נשיאם באוקטובר 2025. פתאום המילה 'שלום חזרה לסלוגן בהקשר של המזרח התיכון, הן בפי האמריקנים, הן האירופים (ראו הפרסום למטה) ואף בפיהם של גורמים שונים בישראל, מימין ומשמאל כאחד.

רק שהצד השני, הן חמאס והן מדינות ערב רחוקות מלכנות או לראות את ההסכם כ'שלום' (רמז: אין באיסלאם שלום אמיתי עם 'כופרים'. רק שלום טקטי לצורכי התארגנות מחדש וצבירת כוח (שלום חודיבייה). ההסכם עם חמאס גם רחוק מלהיתפס ככזה, ואנשי חמאס מכנים אותו 'תהדיה'. למושג זה ולמושג דומה: ההודנא' מוקדש המאמר הנוכחי.

אסטרטגיה דתית של הפוגות זמניות

בעשורים האחרונים ניכרת חזרה של תנועות איסלאמיות רבות למושגים הלקוחים מן ההלכה הקלאסית של האיסלאם, ובראשם 'הודנה' ו'תהדיה': שני מושגים הנראים על פני השטח בעיני בן המערב כ"שלום" או "הפסקת אש", אך למעשה משקפים אסטרטגיה דתית של הפוגות זמניות במסגרת מאבק ג'יהאדי מתמשך. בעוד שבמערב נתפסים מונחים אלו כמחוות פיוס, הרי שבתפיסה האיסלאמית המסורתית מדובר בכלי טקטי שנועד לשמר את המאבק עד להבשלה של תנאים אסטרטגיים נוחים יותר (Khadduri, 1955; Lewis, 2003; Cook, 2005).

המאמר שלפנינו בוחן את מקורם של המונחים הודנה ותהדיה, את משמעותם התאולוגית, ואת אופן השימוש בהם על ידי תנועות איסלאמיות מודרניות דוגמת חמאס, חיזבאללה והאחים המוסלמים. בנוסף, נידון הפער התרבותי־קונספטואלי בין הבנתם בעולם המוסלמי לבין האופן שבו הם מפורשים במערב.

ה'הודנה' ותקדים חודייביה

מקורו של המושג הודנה (هدنة) הוא בלשון הערבית הקלאסית ומשמעותו "הפוגה" או "שביתת נשק". בהלכה האסלאמית היא נחשבת לחוזה זמני של הפסקת לחימה בין המוסלמים לבלתי־מוסלמים, אך לא לשלום קבוע. היסוד ההיסטורי המובהק ביותר לפרקטיקה זו הוא הסכם חודייביה (628 לספירה), שנחתם בין מוחמד לשבט קורייש במכה. ההסכם נועד להבטיח שקט זמני בזמן שהכוח המוסלמי עוד היה חלש, אולם כעבור פחות משנתיים, לאחר התחזקות הצבא המוסלמי, מוחמד הפר את ההסכם ויצא לכיבוש מכה (Peters, 1996).

הפסיקה האסלאמית רואה במעשה זה דגם מובהק של לגיטימיות שבירת הסכמים כאשר האינטרס של האומה המוסלמית (ה'אוממה') דורש זאת. איגרותיו של הפוסק אבן תימיה (Ibn Taymiyyah, 1997) מבהירות כי הודנה מותרת רק כאשר אין בידי המוסלמים די כוח, וכי מטרתה היחידה היא לאפשר להם להתעצם לקראת חידוש הג’יהאד.

במילים אחרות, הודנה איננה שלום אלא "נשימה" – פרק זמן שנועד להבטיח את המשך קיומו של המאבק בתנאים טובים יותר.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הסכם חודיבייה, הסכמי שלום כתחבולה, לחצו כאן]

'תהדיה': גרסה רכה של ה'הודנה'

לעומת ההודנה, המושג תהדיה (تهدئة – הרגעה, שקטה) מציין רגיעה לא רשמית, לעתים חד־צדדית, הנעשית מטעמים טקטיים או פוליטיים. בעוד שההודנה דורשת לרוב הסכמה הדדית כתובה, התהדיה היא הפוגה רכה, תודעתית, שנועדה להוריד את רמת האלימות באופן זמני, לשדר מתינות ולהרוויח זמן (Hroub, 2000).

חמאס, למשל, השתמש במונח 'תהדיה' מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת, כדי לתאר תקופות של שקט יחסי, תוך הדגשה ש"אין מדובר בהסכם עם האויב אלא בהפסקת אש לצורכי העם הפלסטיני" (Mishal & Sela, 2000). כך, במאי 2003 הכריזה חמאס על "תהדיה לשלושה חודשים" – אך בה בעת, המשיכה בהברחת אמצעי לחימה ובהכנות למאבק עתידי. גם ההסכם הנוכחי בעזה - שבמסגרתו הוחזרו החטופים החיים וחלק מגופות המתים - מכונה כאמור על ידו בגלוי: 'תהדייה'.

בהקשר זה, ה'תהדיה' משמשת כתחליף מודרני ל'הודנה', מותאם לשיח התקשורתי של המאה ה־21: היא מאפשרת למנהיגים האיסלאמיים לשדר לעולם מסר "מתון" מבלי לסטות מהחובה הדתית של הג’יהאד (Levitt, 2006).

המסד התאולוגי: בין דאר אל־אסלאם לדאר אל־חרב

כדי להבין את ההבחנה בין הודנה ותהדיה, יש לעמוד על החלוקה התאולוגית הקלאסית בין שני העולמות:

• דאר אל־איסלאם: "בית האסלאם", בו שולטת השריעה.
• דאר אל־חרב: "בית המלחמה", בו שולט הכפירה והמלחמה היא מצב טבעי בתוכו, עד להחלת האיסלאם עליו (Khadduri, 1955).

ההנחה היא שאין שלום אמיתי בין שני ה"בתים" הללו, אלא רק הסכמים זמניים עד לניצחון האיסלאם. בהתאם לכך, 'הודנה' ו'תהדיה' מותרות רק כאשר הן משרתות את האינטרס האיסלאמי – כלומר, כאשר הן מהוות שלב הכרחי בדרך להמשך הג’יהאד (Lewis, 2003).

במובן זה, הפסקת אש איננה סתירה לג’יהאד, אלא כלי אסטרטגי בתוך מלחמה ארוכה הנתפסת כמצווה נצחית (farḍ kifāya – חובה קולקטיבית) על האומה המוסלמית.

פרשנות מודרנית: מהאחים המוסלמים לחמאס

תנועת האחים המוסלמים, שהוקמה במצרים ב־1928 על ידי חסן אל־בנא, אימצה את רעיון ה'הודנה' כטקטיקה פוליטית. אל־בנא הדגיש כי "האיסלאם מכיר בהפסקות זמניות אך אינו מכיר בשלום קבוע עם הכופרים" (Roy, 1994).

תלמידו סייד קוטב הרחיב את הרעיון בספרו 'סימנים בדרך', וטען כי האומה המוסלמית נמצאת במאבק תמידי עד ש"השליטה שייכת כולה לאללה". תפיסה זו עברה ישירות לחמאס, שראה עצמו כשלוחה פלסטינית של האחים המוסלמים (Hroub, 2000).

מאז השתלטותה של חמאס על רצועת עזה (2007), הודנה ו/או תהדיה משמשות ככלים דיפלומטיים־צבאיים גמישים: מצד אחד, מסרים של רגיעה לצורך לגיטימציה בינלאומית; מצד שני, המשך בניית תשתיות טרור בהפסקות שבין הסבבים (Schweitzer, 2023).

הפער הזה – בין הצהרה על רגיעה לבין מציאות של היערכות למלחמה – משקף את הדואליות שבמושגים עצמם: הפסקת אש שאיננה שואפת לשקט אלא לשלב הבא במאבק.

הבדל מושגי: שלום מערבי מול רגיעה איסלאמית

בעולם המערבי, שלום נתפס כמצב נורמטיבי של יציבות מתמשכת. לעומת זאת, בתפיסה האיסלאמית המסורתית, המלחמה היא המצב הנורמלי כל עוד לא הושגה שליטה איסלאמית מלאה. לפיכך, כל הודנה או תהדיה נתפסת כהפסקה זמנית של מצב נורמלי, לא כשינוי שלו (Lewis, 2003; Cook, 2005).

מכאן נובעת הטעות החוזרת של דיפלומטיות מערביות רבות, הרואות בהכרזת "תהדיה" אות למתינות. בפועל, מדובר בתמרון תרבותי: שימוש בשפה דיפלומטית כדי לשמר את עקרון הג’יהאד ולצבור כוח בזמן שהצד השני מפרש זאת בטעות כהפסקת איבה אמיתית (Berman, 2009).

היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של ההודנה והתהדיה

מבחינה פסיכולוגית, הודנה ותהדיה פועלות כמנגנוני ויסות קולקטיבי של תודעת מאבק. הן מאפשרות לקהילה מוסלמית להרגיש כי היא עדיין נאמנה לחובתה הדתית, גם כאשר היא נאלצת לעצור זמנית את הלחימה. בכך נמנעת תחושת כישלון או בגידה במצווה האלוהית (Post, 2008).

מבחינה סוציולוגית, מדובר במנגנון לשימור לכידות פנימית של תנועות לוחמות. באמצעות הפוגות מתוזמנות, ניתן לחדש את המשאבים, לגייס תמיכה בינלאומית ולשקם את המורל הקהילתי. הודנה ותהדיה משמשות אפוא כמנגנון של "נשימה אסטרטגית" – הן מאפשרות למערכת החברתית להמשיך במאבק לאורך זמן מבלי לקרוס (Roy, 2004).

אסטרטגיית הזמן הארוך: בין סבלנות לניצחון

אחת התובנות המרכזיות של תנועות אסלאמיות היא כי הזמן פועל לטובתן. בעוד שמדינות דמוקרטיות פועלות במחזורי בחירות קצרים, תנועות ג’יהאדיסטיות נמדדות בפרקי זמן היסטוריים. הודנה ותהדיה, אם כן, מהוות כלים בניהול מאבק אינסופי שבו כל דור תורם את חלקו במאבק למען אללה (Kaldor, 2012).

רעיון זה מתואר היטב בכתבי אבו מוחמד אל־מקדיסי, שטען כי "החכמה היא לדעת מתי לעצור כדי לשוב ולהכות" (Al-Maqdisi, 1995). בכך מתגלמת אסטרטגיה דתית של סבלנות פעילה – לא כניעה אלא תכנון לטווח רחוק, שבו כל הודנה או תהדיה הן חוליה בשרשרת מתמשכת של ג’יהאד.

סיכום

הודנה ותהדיה הן שני מושגים מפתח להבנת דפוסי ההתנהגות של תנועות אסלאמיות מודרניות. שניהם מגלמים את הפער התרבותי והערכי בין עולם האסלאם לעולם המערב: בעוד שהמערב מפרש רגיעה כשלום, ההלכה האיסלאמית רואה בה שלב טקטי במלחמה מתמשכת.

ההודנה היא שביתת נשק רשמית ומוגבלת בזמן; התהדיה – רגיעה לא רשמית שנועדה להשיג יתרון. שתיהן מבוססות על תקדים נבואי ותיאולוגי, שתכליתו שמירה על רציפות הג’יהאד עד להשגת עליונות אסלאמית.

הבנת המושגים הללו איננה רק סוגיה לשונית. היא תנאי להבנת הפוליטיקה המזרח־תיכונית כולה. כל עוד הקהילה הבינלאומית תמשיך לפרש הודנה ותהדיה במונחים מערביים של שלום, היא תיפול שוב ושוב במלכודת התפיסה הדתית של היריב, הרואה בשקט אמצעי לניצחון, לא תוצאה שלו.

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הסכם חודיבייה, הסכמי שלום כתחבולה.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית.
• הרחבת המושג: 'הסכם חודיבייה'.
• הרחבת רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה.
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסכם חודיבייה: הסכמי שלום כתחבולה…, ייצור ידע, 19/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), "המלחמה היא תחבולה", גם לסונים יש 'תקייה' משלהם, ייצור ידע, 25/6/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה, ייצור ידע, 19/7/14.
• גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
• פנחס יחזקאלי (2019), עורמה ותחבולה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 20/12/19.

• Al-Maqdisi, A. M. (1995). Millat Ibrahim wa da'wat al-anbiya wa al-mursalin. Amman: Dar al-Bayariq.
• Berman, E. (2009). Radical, Religious, and Violent: The New Economics of Terrorism. MIT Press.
• Cook, D. (2005). Understanding Jihad. University of California Press.
• Hroub, K. (2000). Hamas: Political Thought and Practice. Institute for Palestine Studies.
• Ibn Taymiyyah, T. (1997). Majmu' al-Fatawa. Riyadh: Dar al-Watan.
• Kaldor, M. (2012). New and Old Wars: Organized Violence in a Global Era. Stanford University Press.
• Khadduri, M. (1955). War and Peace in the Law of Islam. Johns Hopkins Press.
• Levitt, M. (2006). Hamas: Politics, Charity, and Terrorism in the Service of Jihad. Yale University Press.
• Lewis, B. (2003). The Crisis of Islam: Holy War and Unholy Terror. Modern Library.
• Mishal, S., & Sela, A. (2000). The Palestinian Hamas: Vision, Violence, and Coexistence. Columbia University Press.
• Peters, R. (1996). Jihad in Classical and Modern Islam. Markus Wiener Publishers.
• Post, J. M. (2008). The Mind of the Terrorist: The Psychology of Terrorism from the IRA to al-Qaeda. Palgrave Macmillan.
• Roy, O. (1994). The Failure of Political Islam. Harvard University Press.
• Roy, O. (2004). Globalized Islam: The Search for a New Ummah. Columbia University Press.
• Schweitzer, Y. (2023). Hamas and the Dynamics of Ceasefire. INSS.